מקרה של בואה קונסטריקטור
סיביל, בחורה בת 27 (השם שונה) מורה צנומה ויפה.
היא הגיעה אלי לראשונה בדצמבר 1993 בשל דיאגנוזה בת 3 שנים של הידבקות בנגיף האיידס.
"מאז שאני קטנה תמיד הייתי חולה לעיתים תכופות יותר ולזמן ארוך יותר מהאחרים. גם נעשיתי חולה כאשר הוריי הסתלקו.
תמיד הייתי מאוד שקטה רגועה וצייתנית.
הייתי רוצה לעשות רק פעם אחת משהו פראי.
אבי תמיד היה מגונן ביתר. שמר אותנו הילדים שלו בבועה, ועשה הכל עבורי. אז תמיד רציתי לעשות דברים בעצמי….(מפונקת מידיי).
לאחר שעזבתי את בי"ס תיכון הרגשתי חופשיה בפעם הראשונה, ואז זה קרה (ההידבקות באיידס) , כמו עונש!!!
אוכל תמיד היה חשוב, תמיד רציתי להיות רזה, הייתי מאוד קפדנית עם עצמי (בעיית אכילה מסוג בולמיה). רוב האנרגיה שלי סובבת סביב מה עלי לאכול. לכן, אינני רוצה לצאת כ"כ משום שכך לא אוכל לאכול במדוייק מה שאני חושבת שעלי לאכול.
אני חושבת שאני לא רוצה באמת להתמודד עם המציאות שלי (ההידבקות באיידס) ולכן במקום זה אני מעסיקה את עצמי עם האוכל.
כאשר היית בת 18 היו לי התקפי חרדה כאשר הייתי נרדמת. ראיתי צורות, עטלפים, מפלצות, לעיתים תכופות חלמתי על טביעה והתעוררתי בבוקר עם קשיי נשימה…..
לעיתים תכופות חלמתי שרודפים אחריי.
אני רושמת הרבה חוקים לעצמי, זה נותן לי ביטחון לשלוט על חיי בצורה כזאת. כאשר איני יכולה לדבוק בחוקים שלי אני נהיית חסרת מנוחה ונרגשת מידי.
אני לעיתים תכופות מתעוררת בין השעות 3:00-4:00 לפנות בוקר.
במהלך כמעט של 3 שנים של טיפול, ספירת הדם של סיביל רק הלכה והחמירה. במיוחד לאחר 2 טיולים לדרום אמריקה שאליהם קיבלה חיסונים (מבלי להתייעץ עימי).
היא לקחה על עצמה את 2 הטיולים כניסיון לברוח ("להיות חופשיה סוף סוף"). היא התייחסה להחמרה בסטייט שלה ובמצבה הבריאותי כאל עונש אשר שוב פוגע בה כאשר היא עושה משהו שנהנתה ממנו.
היא סירבה לחלוטין לטיפול אלופתי על בסיס העובדה שהיא ידעה שבעיותיה הן בראש ובראשונה פסיכולוגיות. רק כאשר בעיות אלה נפתרו, בעיותיה הפיזיות השתפרו.
היא נסוגה לאחור יותר ויותר ממגע עם חברה, אבל גם לא יכלה להישאר לבד בבית. וזה הסתיים בחזרה עם רגשות מעורבים (דו-ערכיים), לבית הוריה, שם הרגישה מוגנת אך גם לכודה.
"בתחילה אבי מנע ממני לחיות את חיי, וכעת זה ההידבקות באיידס. זה גורם לי לעצבנות ועצבות משום שמעולם לא באמת חייתי".
מה שהדהים היה שרק אביה היה האובייקט לזעם שלה, וכלל וכלל לא הבחור הצעיר שהדביק אותה באיידס. בהתייחס לבחור הצעיר, היא עדיין מעריצה אותו בגלל שלא עיניין אותו שום דבר. (הוא היה ברוטלי וחסר רחמים).
באוקטובר 1996 היא החליטה בזכות היעוץ שלי להסכים בחצי פה לקבל טיפול אלופתי, וזאת משום שלא ראיתי כל שיפור בספירת הדם שלה.
מברלין.MGMבערך באותו הזמן הצגתי אותה למפקח מחברת
תוצאות הדם שלה השתפרו באופן דרמטי, אבל מצבה הפסיכולוגי לא השתפר; היא חשה מדוכאת, לא מסוגלת לעבוד בגלל שאיבדה כל עיניין ומוטיבציה.
היא בודדה את עצמה עם הוריה, ולכן שנאה אותם על כך.
הפרעות האכילה שלה הפכו להיות בקידמה (יותר משמעותיים ובולטים).
ל"סטפיסגריה" , כאשר אני הייתיMGMהיא לא קיבלה את המלצת
בזמן זה עסוקה בהערכות ולימוד הבואה, והיה נראה לי כי רבים מהסימפטומים שלה התאימו לאלה של הניסוי הרפואי (הפרובינג).
היא קיבלה ב 4.12.96 .BOA 12C בנטילה יומית במשך חודש שלם
הסיבות להתאמת הרמדי:
* האבא החונק הבולע (התמה הנפוצה של חנק בנחשים הרגילים מתבטאת בבואה כתחושה של משהו מהמם תחושת ריסוק שהאדם מוקף או מכותר, שמשהו עוטף אותו וזה משאיר מעט מקום לחוויות אישיות או להתפתחות. הריתוק של הבואה הינו לפיכך ככל הנראה יותר חויה קיומית מאשר רק עור נחש, שהפך להיות תקין ואשר ניתן לסלק אותו).
*הקונפליקט שבין להיות טובה ולהיות חופשיה (לעשות משהו פראי)
*להיות אישה, להיות חופשיה עצמאות תגרום לענישה.
*תחושה שרודפים אחריה (אופיינית לנחשים).
*חלומות על טביעה (כמו הנחש CROT-C )
*קשיי נשימה (תמה אופיינית לנחשים).
*לא להתמודד עם המציאות, במקום זה לבזבז את הזמן עם בעיות אכילה.
*אוכל כתמה של בואה. (חמדנות, קנאה, בליעה, פחד שלא תקבל מספיק{הטמעת המזון נראית כקונפליקט בהתייחסות לבולמיהאנורקסיה}).
*מה נכון ומה לא נכון. מה טוב עבורי ומה לא טוב עבורי. אני מוגבלת.
* ההזנה בולטת (החוקים שלי מעניקים לי ביטחון).
* רגישות לקור.
* נטיה לברוח לדרום אמריקה , בריחה מהתוחם והמגביל.(CROT-H )
לאחר 5 ימים מהנטילה היא חלמה:
אני נוסעת ברכבי ופונה לכיוון שאסור לי לפנות אליו; המשטרה באה אחרי אך לא עצרה אותי, היא נסעה מאחורי, כמעט כמו מגנה עלי".
דיון: פניה במסע דרך החיים; המשטרה (המערכת החיסונית?) לא מעוכבת, לא מאויימת אלא במקום זה נוסעת לי בתחושה שכמעט מוגנת.
חלום: היה לי קוץ בעקב רגל ימין ואף לא קצין משטרה או אני לא הוצאנו אותו החוצה".
ארנסט אפלי כותב בספרו "החלום ופרושו":" באופן מדהים לעיתים קרובות הכשת נחש מתרחשת בעקב".
הקוץ שבבשר החי, אשר מעכב את דרכה של המטופלת (בחיים), מוסר באמצעות עצמה או באמצעות (פנימית) המשטרה (המערכת החיסונית שזכתה בחזרה ביכולותיה?).
בפגישת ביקורת ב 16.4.97 היא אומרת: "מבחינה פסיכולוגית דברים מסתדרים באיטיות. אני נהנית מעבודתי שוב. אני יוצאת מהבית שוב עם חברים , ואני לא נמצאת כ"כ הרבה בבית. עברתי בחזרה לדירה שלי, ואין לי כ"כ הרבה מגע עם הורי, וזה טוב עבורי.
בעיות האכילה שלי השתפרו מאוד מפעם לפעם. כאשר אני מבחינה שאני מתחילה בקיבעון של הרגלי האכילה שלי אני נוטלת מס' טבליות (גלובולים של הרמדי) וזה חולף במהרה.
פגישת ביקורת 3.3.98
"הפסקתי לקחת את הבואה יומי 12C במאי או יוני 97 בגלל שהרגשתי כ"כ טוב ורציתי לראות כיצד זה יראה ללא תרופות. כל הקיץ עבר ממש טוב, הייתי מלאה באנרגיה. מהסתו ואילך היו לי זיהומים תכופים כמעט כל שבועיים והתחלתי להרגיש צליעה באופן מוזר, לא עלה כלל על דעתי לקחת את הבואה שוב.
בפברואר 1998 הבחנתי שהתחלתי שוב לחשוב על עצמי, ולהתחיל להתעסק עם נושא הרגלי האכילה שלי. זה תמיד סימן אזהרה.
לקחתי את טבליות הבואה שוב באופן יומיומי.
מאז, דברים קורים בצורה נפלאה. האנרגיה שלי חזרה. היו לי גם חלומות אחרים; עד שלקחתי את הבואה היו לי חלומות הקטיים (קדחתניים) מלאים בחוסר שקט, ואז אחרי הבואה חלמתי:"
חלום: אני הולכת לאורך שדה מושלג עם קבוצת אנשים ואני נודדת הרחק מהשביל. אני מאבדת קשר עין עם הקבוצה, אני נלחמת בדרך לבדי. ראשית כל אני מרגישה טיפה אבודה, אבל אז הרגשתי מאוד משוחררת. תחושת השיחרור נותרה אפילו לאחר שהתעוררתי.אני לעיתים תכופות מאוד חולמת כעת שרודפים אחריי.
סצינה שבדר"כ הייתי מפחדת בה: חושך, חדירה לבתים, מערות, יותר לא מפחידים אותי. במקום זה אני מגנה על עצמי ואני תמיד מרגישה מאוד משוחררת ורגועה.תופעת הקדם השתלטות עם נושא האוכל נפסקה מייד לאחר שנטלתי את הרמדי של הבואה שוב. בבית, שיניתי בהקפדה יתרה הכל. לא נותרה אבן שלא הפכתיה. היה לי צורך עז לרוקן הכל.
בימים לא שמחים צברתי כ"כ הרבה. מסרתי חצי מהבגדים שלי.
לרוקן הכל מרגיש לי ממש טוב. יש בי כמיהה לסדר.
ספירת הדם שלי טובה מאוד. במעגל החברים שלי יש לי הרבה חברים גברים. אין לי מערכות יחסים, אבל אני לא ממש מתגעגעת לזה. לפעמים יש לי חלומות אירוטיים.
אני חושבת שהסיבה המרכזית הינה בשל העובדה שאינני מוכנה עדיין לספר למישהו לגבי הדיאגנוזה שלי (שיש לה איידס).
במאי 1999 היא ביקשה משלוח חדש של הרמדי בואה קונסטריקטור. היא חשה באופן כללי טוב מאוד. פיזית, רוחנית, ואינטלקטואלית. ממש כמו שקרה בפעם הקודמת, כאשר היא חשה שמשבר מתחיל ("כאשר אני מבחינה שאני מתחילה להגביל את הרגלי האכילה שלי שוב"),כל שעליה היה לעשות זה ליטול מס' טבליות של הבואה ובמהירות מצבה הוטב.פגישת ביקורת תחילת פברואר 2001
הערת המטפלת: אני קצת בהלם מהפסים על לחייה. סיביל השתנתה מאוד מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה לפני 3 שנים.
הגורם המיידי הינו איבחון של וירוס HPV . היא היתה במשך שנה
במערכת יחסים. "הכל הופך להיות יותר מכווץ, גם במיטה, אני צריכה מרחב סביבי, מרגישה לכודה….. אבל זה כבר היה גרוע יותר…."
"זה תמיד קשור למין, אני כל הזמן נזכרת שיש גבולות, אני חווה את הנשיות שלי בצורה מוגבלת יותר כעת מאשר לפני מע' היחסים.
הרבה אנשים רוצים משפחה וילדים, אני בניתי חומה מסביב לזה, שזה לא בסדר, הייתי מעדיפה להתמודד עם ההחלטה שלי באופן חופשי….
אני כעת נמצאת במע' יחסים, והאדם שאני איתו צריל להתפשר, המיניות שלי מוגבלת, ואני לא חושבת על לבנות משהו ביחד.
מדוע עליי לטרוח ולחסוך כסף מי יודע מה כבר יקרה.
אני צריכה לארגן לעצמי גבולות באזורים חיוביים, אז הצד החיובי מושמט, והצד השלילי מגיע, אני מרגישה שמתיחסים אליי בצורה לא הוגנת….
ויש משהו אחר שאני צריכה להוסיף, אני באמת רוצה להגיע לשיאי בכל הכיוונים…..
כחלק מזוג הכל סגור מידי, צר……
כשמחליטים על חופשה, אני רוצה שתתבצע לפי דרכי.
אני התחלתי לחוש כמיהה לחופש רק מאז שנדבקתי באיידס……
הרגשתי את עצמי מחוץ לחברה, אינני שייכת, משום שאיני יכולה לפנות לחיים באותה הצורה. אנשים דיברו על לאס וגאס, כיצד אדם יכול להיות כה רגוע ושמח. במספר לילות יש בי מחשבה שאולי מוטב היה לו הרגתי את עצמי, אני חוזרת בחזרה אל ביתי משום שאיני רוצה שיהיה איש סביבי.
אני לקחתי בואה במשך שבועיים, וכעת יש לי תחושה של אדישות….
היום חלמתי לראשונה על ניתוח, שלפניו אסור לאכול או לשתות, אבל אני שותה כל הזמן, ובחלום מגיע התור שלי לניתוח רק בצהריים…..
אף על פי כן, אכלתי בחלום, כתוצאה מכך ההרדמה לא עבדה, המרדים היה מקל מעץ שהיה אמור להיות תקוע בתוך הזרוע העליונה.
הם לא הצליחו להרדים אותי…. רציתי שהכל כבר יגמר, אך זה לא קרה. חייכתי לגבי הסיטואציה "לא הצלחתי לארגן את זה, כמה אופייני ! אבל שוב, בגלל האכילה שלי….."
האכילה לא מהווה יותר בעיה. בערבים כשאנחנו שניים…….
אבחנה קלינית: PAP III D וגם זיהום של HPV.
היתה לה פגישה ב 14 לפברואר, שבה היתה צריכה להחליט לגבי הניתוח של הנרתיק….
"אני לא יכולה לסבול זאת שהוא מסביבי, אף אחד, במיוחד גבר, יש לזה קשר לסקס או למין, אולי בגלל שקיבלתי את זה מגבר.
הגברים אחראיים לזה……
מעולם לא כעסתי כהלכה על הבחור שהדביק אותי באיידס, מה גם שהוא לא מוכן להודות!!!
לקחתי את כל האחריות על עצמי.
בזמן הזה תמיד עשיתי הכל נכון אצל כל אחד, ולא הרמתי את חומות ההגנה שלי. עדיין יש לי בעיה לומר "אני לא רוצה לעשות זאת……"
טיפלתי בזה בהקשר לחבר שלי, בגלל שזוהי שאלה של הישרדות…..
זה נוגע לחיי ולבריאותי…..
אני מרגישה יותר טוה ומסוגלת לעמוד על שתי רגליי בגלל ההידבקות באיידס, וגם יש בי התחושה שעלי להילחם על עצמאותי……..
סוף המקרה והפרובינג