נחשי החנק הם חלק אינטגרלי מהמטריה מדיקה ההומאופתית העכשווית. עם זאת, מעט מאוד ידוע לנו עליהם. לפני כ10 שנים נערכו שני פרובינגים על 2 נחשי חנק שונים: הבואה והפיתון.
במסגרת פרוייקט עבודת הגמר שלי, החלטתי לבחון לעומק את המהות של שני נחשים אלה כחלק ממשפחת הנחשים, את המאפיינים המשותפים לשניהם, השוני בינם לבין עצמם, וכן השוני של תת משפחה זו בתוך משפחה של נחשים ארסיים.
ההחלטה באה בעיקר ממקום שבו לא היה מידע זמין, לא יצא פרובינג מסודר בשפה האנגלית, והיה קיים מעט מאוד מידע המבוסס על תאוריות כאלה ואחרות שאינן מעניקות לנו כבעלי מקצוע, את האמינות שאנו כה זקוקים לה במקצוענו המיוחד. לפיכך, יצרתי קשר עם שתי עורכות הפרובינג, שהביעו נכונות לשיתוף פעולה, ואף העבירו לי את החומר שלהן בשפה האנגלית (מה שהקל עלי מאוד מאחר ושפת המקור היתה גרמנית), וכך בעצם יצא לו לדרך פרוייקט ייחודי בן 8 חודשים.
כאמור, תירגמתי הן את הפרובינג של הפיתון, והן את זה של הבואה. בבואה לא היתה רפרטוריזציה, ולכן ביצעתי עבודת סיווג לרפרטורי המתאימה לפרובינג.
עת סיימתי את שני התרגומים, התחלתי להשוות בין שתי הרמדיז הללו ולמצוא את המכנה המשותף להן, במה הן נבדלות ממשפחת הנחשים הארסיים, וכן השוויתי את נחשי החנק לעוד רמדיז או קבוצות שבהן קיים הסנסיישן של המחנק והשוויתי גם בינהם.
אני מעניק לכם את האפשרות להוריד את עבודתי אליכם, כך שתוכלו לקרוא אותה ולהיעזר בה בכל עת בזמנכם החופשי והפנוי, על מנת שנוכל להמשיך לשתף ולתרום האחד לשני ובכך בעצם ליצור הפרייה מנטאלית.
קריאה מהנה
אבישי
עבודה על פרובינג-ההכנות לפרובינג וביצועו
בריאותם של הנסיינים
אמנם קשה מאוד למצוא אנשים בריאים בימינו אך זה מתאפשר בעזרת השימוש בפורמט נוקשה, שיסנן את הנסיינים שאינם מתאימים או שעשויים להיות בעייתיים לניסוי. הסטנדרטים של הפרובינג חייבים להיות גבוהים ומחמירים ולכן בדיקת התאמתם של הנסיינים הינה הכרחית ומתבקשת.
התנאים לקבלת נסיין לפרובינג:
ואלו הם התנאים שעל פי ויתולקס, הנסיין חייב לעמוד בהם:
1) הנסיין חייב להכיר את שיטת המחקר ההומאופתית ולדעת היטב את תורת התסמינים כפי שהיא מופיעה בספרות ההומאופתית- במטריה מדיקה.
2) על הנסיין להיות בטווח הגילאים 45-18 כך שבריאותו תהיה סבירה במונחים רפואיים של ימינו.
3) אין לקחת לניסוי אנשים היסטריים או חרדים, בשל אפקט הפלצבו. הם עשויים לפתח תסמינים רק בשל האקט עצמו ולא בהכרח מהתרופה- וזה אינו רצוי או טוב לניסוי.
4) הנסיין חייב להיות מסוגל להבין ולהעריך את רצינותו של ניסוי זה.
5) הנסיין חייב להיות מסוגל לחיות חיים נורמליים ככל האפשר. שיהיה לו מספיק זמן לישון, לאכול, ללכת ובקיצור לחיות חיים של מתינות והימנעות מהשפעות מוגזמות.
בחינה נוספת של הנסיינים
את הניסוי יש להכין חודש מראש לפחות. במהלך חודש זה, רושמים הנסיינים הפוטנציאלים במחברת שמהווה מעיין יומן לנסיין, לפחות 3 פעמים ביום את כל השינויים שעוברים עליהם ואפילו הקל שבקלים.
מטרת רישום זה היא לקבל את המצב (סטייט) של הנסיין כאשר הוא בריא (כלומר לפני הפרובינג) שכאשר יהיה צורך ניתן יהיה להשוות את מחברות הניסוי למחברת זו. סיבה נוספת היא שדרך מעבר על המחברת ניתן לזהות נסיינים שעברו את הסינון הראשון אך אינם מתאימים להמשך הניסוי.
אז מי לא יישאר?
1) אנשים עם הרבה סימפטומים מנטליים או רגשיים.
2) אנשים שבוודאות שכחו לציין סימפטומים או שתיאורם היה שטחי מידי.
3) אנשים הסובלים ממחלות של רגישות יתר כגון: אסטמה, קדחת השחת, אלרגיות, רגישות למזון ועוד….
מיקום הניסוי
באופן אידיאלי יש לבצע שלושה ניסויים בו זמנית, כאשר כל ניסוי במקום אחר ועם אנשים בני לאום אחר.
שלושת הניסויים אמורים להתבצע בהרים, במישור ובקרבת הים כל אחד בנפרד מהשני. פרמטרים אלו הם חשובים מאוד בעת עריכת הפרובינג וחייבים להילקח בחשבון. אך במידה וזה לא מתאפשר, הפשרה האידיאלית תהיה ביצוע של פרובינג באזור כפרי בגובה של כ 500 מ' עם אויר ומים צלולים.
האוירה במקום צריכה להיות רגועה ושקטה והנסיינים ישהו במקום 15 ימים. לאחר תקופה זו שבמהלכה הספיקו להתנקות מהאויר ולהירגע באוירה ויהיו יציבים, ניתן יהיה להתחיל בניסוי.
שלב ראשון בניסוי
הניסוי על תרופה חדשה יהיה בשיטת העיוור הכפול. הכוונה היא שהנסיינים וגם המשגיחים שלהם אינם יודעים מהו החומר הנבחן, ורק אדם אחד- עורך הפרובינג הוא זה שיודע מהו החומר.
חומר ופלצבו
החומר והפלצבו ייארזו באותה האריזה בדיוק עם קוד שיפריד בינהם ויהיה ידוע אך ורק לעורך הניסוי ויהיה חסוי. העורך מחליט למי לתת פלצבו (25% מהנסיינים) ומי יקבל חומר.
המגבלות: אסור לנסיינים ליצור קשר אחד עם השני לגבי הסימפטומים שלהם בשום נסיבות.
הפוטנצים:
חומר שאינו רעיל יינתן בפוטנץ של 1x-8x וחומר שהינו רעיל יינתן בפוטנץ של 8x-12x .
החומא יינתן 3 פעמים ביום בכל יום למשך כחודש, או עד להופעת הסימפטומים ואז יש להפסיק את נטילתו.
רישום היומן: רישום היומן נעשה כל העת גם לאחר הפסקת נטילתה של התרופה. הוא יימשך אפילו עוד כ3 חודשים לאחר הפסקת נטילת התרופה או עד שבטוחים כיאין יותר סימפטומים חדשים.
התגובות השונות: הנסיינים הנדירים ירגישו בריפויים של הסימפטומים שכבר היו להם בתוך מספר ימים, ויפתחו סימפטומים. הקבוצה הגדולה יותר תגיב לאחר כ20 ימים מנטילת התרופה, ורוב הנסיינים יגיבו לאחר התקופה המלאה של התצפית (כחודש ימים). מי שהגיב מהר הם הנסיינים הרגישים ביותר לרמדי, והם אלו אשר ימשיכו את הניסוי בפוטנצים גבוהים יותר. לאחר זמן ממושך, כאשר הובטח כי לא יווצרו עוד סימפטומים חדשים מהשלב הראשון, ניתן לעבור לשלב השני.
שלב שני
בשלב זה משתתפים רק הנסיינים הרגישים- אלה שהגיבו במהירות לפוטנצים הנמוכים. כעת הם מקבלים
רבע מהנסיינים של שלב זה מקבלים פלצבו (אקראית). הם נוטלים את 30C אותה הרמדי אך כעת בפוטנץ
התרופה פעם ביום למשך שבועיים. כמובן אם קודם לכן מופיעים סימפטומים, יש להפסיק מייד את נטילת התרופה.
התצפית נמשכת לפחות לתקופה של עוד 3 חודשים או עד שברור שאין עוד סימפטומים חדשים שנוספים בשלב זה. המעקב נמשך עד לסיום הופעת הסימפטומים. כאשר אלו מסתיימים, רשאי הנסיין למסור את היומן לפאנל הניסוי ולחזור לביתו.
ניהול היומן של הפוטנצים הגבוהים יידחה בשנה, אשר במהלכה יש לעקוב אחרי הנסיין בסביבתו הטבעית.
שלב שלישי
לאחר מנוחה של שנה, שבים ומתכנסים הנסיינים הרגישים שהשתתפו בשלב השני של הניסוי באזור הכפרי, והם עורכים שוב רישום רישום ותצפיות על הבסיס שלהם (BASELINE ).
כעת, הם מקבלים מנה של 50Mאו 10M (ושוב רבע מהנסיינים מקבלים פלצבו) והם ניצפים באינטנסיביות למשך תקופה של כ3 חודשים, או עד שהסימפטומים חדלים להתקיים.
בסיומו של הניסוי נאספות כל המחברות של הנסיינים, ואחד אחד נרשם ומתועד כל סימפטום המייצג סטייה מהמצב ה"נורמלי" של הנסיין.
המפקחים נפגשים עם כל אחד מהנסיינים בניסיון לעבד ולהבהיר כל סימפטום בזהירות ככל שניתן בתיאור של הגורמים המציתים, הזמנים והאיפיונים שלהם. בסוף חושפים את הניסוי וכל הסימפטומים שמקורם בפלצבו נמחקים. המפקחים משווים את כל הסימפטומים שנותרו, ומציגים אותם לאור. חומר הניסוי נחשף.
ניסוחה של מטריה מדיקה
ויתולקס מציב רף של אמינות, גם לסימפטומים. לא מספיק שהם הופיעו בפרובינג. הם צריכים להופיע בכל שלוש הרמות: מנטלי, נפשי ופיזי. הסימפטומים צריכים להיות סימפטומים מרפאים עם ניסיון קליני של ריפוי מתוך אוסף של ניסיון קליני. בנוסף לכך צריך להיות המידע הטוקסיקולוגי (מההרעלות) של החומר.
יחד, תתקבל תמונה מושלמת של הרמדי מכל המקורות.
ויתולקס מתאר גם את הפרמטרים החשובים ביותר בשיפוט אמינותם של סימפטומים לפני שהם נכנסים אל דפי המטריה מדיקה ההומאופתית.
1) סימפטומים שנרפאים- אלו הם סימפטומים שנרפאו במהלך הניסוי או שנצפו שנרפאו בתהליך הריפוי הכולל של האדם בקליניקה.
2) תדירות- הסימפטומים שהופיעו הכי הרבה בין הנסיינים.
3) עוצמה- הסימפטומים המייצרים את האפקטים החזקים ביותר על הנסיינים.
4) פוטנץ- סימפטומים המתרחשים בניסוי בפוטנצים גבוהים יהיו יותר אמינים מאלו שמתקבלים מחומר גולמי.
5) תזמון- אלו הם הסימפטומים המופיעים בנסיין מייד עם נטילת התרופה ובמיוחד בפוטנצים גבוהים. אלו הם הסימפטומים המשמעותיים ביותר מאלו אשר מתרחשים מאוחר בפרובינג.
ויתולקס מתאר את ההתאמה שבין הרמדי לבין המחלה הטבעית שדומות אחת לשניה, כאל תדר מהדהד.
הוא טוען שיש לרמדי, ממש כמו למחלה הטבעית, איזשהוא מבנה כללי (אותו הוא מציג בספרו בצורה גרפית) ובגרף מתוארת המחלה הטבעית ובמקביל לה הגרף של הרמדי יהיה דומה מאוד אבל גדול יותר וחזק יותר מזה של המחלה הטבעית. ההסבר נעוץ בעובדה שלרמדי יש עוצמה והשפעות מחלות חזקות יותר על האורגניזם.
ויתולקס מתאר את המגוון הרחב של המטריות מדיקות. הוא טוען שהדרך הטובה ביותר להדגמת הופעתה של רמדי תהיה לעקוב אחרי אותן מטריות מדיקות ולעקוב אחרי גדילתה של הרמדי.
אפשר להציג את הרמדי עפ"י השימוש במהות או האישיות של הרמדי, כמו בהרצאותיו של קנט.
ניתן גם לסדר אותה עפ"י סיכומים של החומר, לפי סדר אנטומי וכתוספת ניתן להוסיף דוגמאות למקרים שרופאו. ניתן גם להסתמך ולהיעזר (אם הפרובינג הינו על רמדי קיימת) בכתביו המופתיים של האנמן ועוד….
ויתולקס מהלל ומשבח את המטריה מדיקה המופלאה של קנט, וטוען כי כל הומאופת במהלך התפתחותו חייב ללמוד או לעבור על המטריה מדיקה של קנט. תשבוחות נוספות היו כלפי האנמן והפרובינגים שהוא ערך שהיו "מופתיים" בתיאור הסימפטומים שלהם.
הקודם
עבודה על פרובינג-איסוף וחיבור מטריה מדיקה
143# מהי מטריה מדיקה?
מטריה מדיקה נכונה הינה אוסף של צורות פעולה של חומר רפואי שעבר מס' ניסויים ניכר, על אנשים בריאים ואיסוף כל המרכיבים והסימפטומים שמוציא כל חומר (רמדי). באיסוף :
1) נאספים כל הרישומים של כל תרופה שנחקרה, קבוצה של שינויי מצב וסימפטומים מיוחדים, כפי שנראו לצופה.
2) מוצגים ומושווים רכיבי המחלה המלאכותית (מהניסוי) למחלות הטבעיות שאותן ניתן יהיה לרפא יום אחד.
דרך זו ציגה לנו את הדרך היחידה והנכונה ליישום הומאופתי שיביא להחלמה קבועה.
145# משמעות הידע במטריה מדיקה
רק אספקה וידע נרחב ומדוייק לגבי תרופה (הומאופתית) יאפשרו לנו למצוא ריפוי הומאופתי בעל אנלוגיה מתאימה של פוטנץ מחלה מלאכותית, לכל אחת מאינספור המחלות הקיימות בטבע.
התרופות ההומאופתיות לרוב ייתנו מענה לכל מחלה ויחזירו בצורה עדינה, מהירה וקבועה , ללא תופעות לוואי, למצב של בריאות בצורה הבטוחה ביותר מבין כל השיטות האחרות שקיימות.
האנמן מציין כי בתחילת דרכו בהומאופתיה הוא היה היחיד לבצע על עצמו פרובינג. עם הזמן הצטרפה אליו חבורה של אנשים צעירים ואמינים, שערכו על עצמם פרובינג. מה היינו עושים ללא הדיוק והאמינות של הפרובינג? כיצד היינו מתגברים על אינספור המחלות שבטבע? רק דיוק ואמינות שכאלה, מאפשרים להכניס פרובינג לתוך מטריה מדיקה. (הוא רומז בעדינות לכוונותו בסעיף 144#)
144# הוצאת הנחות סתומות מחוץ למטריה- מדיקה
בואו ונשאיר את כל ההנחות הסתומות והמזוייפות מחוץ למטריה מדיקה וזאת על מנת לקבל אך ורק את שפת הטבע הנכונה.
עד כאן לגבי תקציר וסידורו מחדש של הפרובינג.
והרי התקציר לדברים החדשים שמשמיעים קנט וויתולקס לגבי הפרובינג:
הלימוד של הפרובינג לפי KENT
כללי: קנט טוען כי מצב של ענווה פותח את ראשו של האדם. כאשר האדם סומך על עצמו, הוא מתייחס לעצמו כאילו היה אלוהים וראשו סגור. הוא לא מסוגל לראות דברים שמעבר. הוא מסונוור.
כאשר האדם מרגיש כישלון הוא נפתח ונחשף לידע בכל סיטואציה אפשרית. ענווה היא דבר חשוב וקנט טוען כי אין דבר יותר הרסני מאשר יהירות.
פרובינג:
* הדרך הטובה ביותר ללמוד רמדי היא דרך פרובינג. המטפלים מתייחסים אל עצמם כאל קורבנות המחלה ויתעדו במשך שבוע את הסימפטומים לפי תיעוד של זמן ובזהירות ימקמו אותם על עצמם.
זהו המצב של החולי האינדיבידואלי שבכל חולה.
* האדם היחידי שיודע מהו החומר הנבחן בפרובינג יהיה המאסטר פרובר (העורך של הניסוי) בעוד שכל הנסיינים אינם יודעים איזה חומר רפואי הם נוטלים.
* הנסיינים מתבקשים שלא לדבר ולספר אחד לשני על הסימפטומים שלהם (במהלך הפרובינג).
* אם תרופה משתלטת על הנסיין כל הסימפטומים הכרוניים שלו יירגעו.
* אם ההחזקה של התרופה תהיה חלקית, התרופה תייצר מעט סימפטומים. הסימפטומים המועטים הללו אשר השפיעו על מס' נסיינים ייצרו את האפקט הכרוני של הרמדי- זוהי השפעתה על המין האנושי.
* במידה וניתנת רמדי אקוטית, יכול עורך הפרובינג להזהיר את הנסיינים שאולי יופיעו סימפטומים ב4-3 ימים הקרובים. סימפטומים של רמדיז אנטי פסוריים- ייקח להם יותר זמן להופיע. אם הרמדי איטית בפעולתה (אלומינה) על העורך לייעץ לנסיינים שלא להתערב לפחות ב 30 הימים הקרובים (כי זמן התגובה והופעת הסימפטומים יהיה גם הוא איטי).
* חשוב מאוד לחכות עד לסיום מהלכה של מחלת התרופה (הרמדי), חשוב מאוד ללמוד היטב על התקדמות המחלה, תקופות התקדמותה ותקופות השפל והשקיעה שלה בלימוד של המטריה מדיקה- ממש כמו לימוד המיאזמות.
* בזמן הפרובינג אסור להתערב במהלכה של הרמדי. התערבות שבאה להבהיר סימפטומים היא מסוכנת שכן היא מהווה חדירה כפולה לקונסטיטוציה של האדם, ולכן הסימפטומים עשויים (חלקם) להישאר עם הנסיין עד לערוב ימיו. יש לתת לסימפטומים להופיע, לסיים את מהלכם ולהיעלם לבד.
* חלק מהמטפלים מלמדים שיש לתת פוטנץ אחד לתגובה הראשונית ופוטנץ אחר לתגובה השניונית. קנט אומר בצורה חד-משמעית שאין דבר כזה!
* אין לתת או ליחס חשיבות גדולה לפרובינג מחומר גולמי משום שבמקרה הטוב הוא מעניק לנו רק רעיון מקוטע וחסר תועלת.
מטריה מדיקה:
* כדי ללמוד מטריה מדיקה אדם צריך להיות במצב של תמימות ולשים את האגו שלו והגאוה בצד. חשוב מאוד שתהיה לאדם היכולת לדעת להקשיב וללמוד ממקורות אחרים.
* חשיבותה של מ"מ- קנט מספר בסיום הרצאתו על מקרה שנראה מאוד ברור אך בילבל אותו. בזכות הידע והשימוש הנכון במטריה מדיקה הוא מצא לאדם את התרופה הנכונה והוציא אותו מהתרדמת שבה היה שרוי, הוריד לו את החום הגבוה והחזירו לתיפקוד.
ויתולקס- לידתה של רמדי
ויתולקס מתייחס לרמדי ולטווח שלה כאל ספקטרום בעל טווח רחב מאוד. הוא מתייחס לכח החיים כמפעיל מערכת ההגנה של הגוף. מערכת ההגנה של הגוף עובדת על תדר מסויים וברגע שהיא תקבל אותו ממקור נוסף- מהרמדי, תתוקן הסטייה של כח החיים והכיוון של המחלה יתהפך לכיוון של בריאות.
תמיד קיים קשר ישיר בין תדר של רמדי לתדר של המחלה. בעצם,כאשר התדר מתאים אנו מחזקים את הגוף ע"י חיזוק נקודת התורפה של מערכת ההגנה של הגוף.
השיטה האלופתית בוחנת את החומרים בראשית על בעלי חיים ולכן אינה תורמת לנו, משום שבעלי חיים מוציאים רק סימפטומים פיזיים בעוד שאנו מחפשים סימפטומים בשלושה מישורים- מנטלי, רגשי ופיזי.
בנוסף לכך הם בוחנים את התרופות (האלופתיות) על בני אדם חולים ולנו זה שוב לא עוזר בשל ערבוב הסימפטומים של התרופה עם אלו של המחלה הטבעית.
ויתולקס מדבר הרבה על החשיבות בהשגתם של סטנדרטים גבוהים ומחמירים בכל הנוגע לאיכות החומר ואיכות הפרובינג, מכיוון שמידע זה אמור לשמש את כלל האנושות. הוא מציין את נושא הויברציה של המחלה בנסיין לעומת הויברציה של התרופה (רמדי) והוא מציין כי אם שתי הויברציות- הן של הנסיין והן של החומר הנבחן (רמדי) יהיו בדיוק אותו הדבר, הרי שהנסיין יחווה שינוי דרמטי והקלה מתמשכת בכל הסימפטומים שלו. ככל שהאדם (בפרובינג) רגיש יותר, כך הוא ירויח יותר ע"י כך שבריאותו עולה מדרגה לאחר כל פרובינג (צויין גם ע"י האנמן אך לא בדיוק בצורה כזו אלא שככל שאדם עושה יותר פרובינג בריאותו עולה ומשתפרת והרגישות שלו פוחתת).
ויתולקס מציג שלושה קריטריונים שבעיניו הם מכריעים בכדי לקבוע האם רמדי הוכחה בצורה מלאה.
1) הסימפטומים יילחו מספרות הטוקסיקולוגיה- מקרי הרעלה של החומר וכן מפוטנצים נמוכים וגבוהים.
2) הסימפטומים שנרשמים חייבים להיות משלושה מישורים באורגניזם- מנטלי, נפשי ופיזי.
3) הסימפטומים חייבים לכלול ריפוי עם נתינתה של הרמדי לאדם החולה בתהליך החזרה לבריאות.
רמדי שיש בה רק שינויים פיזיים אינה יעילה למטרות הומאופתיות. תאור של רמדי שלא כוללת חלקים שרופאו מציג רק תמונה חלקית של הרמדי ולא מסייעת לנו. לעומת זאת, רמדי שסימפטומים הושמדו בשימוש בה במהלך תהליך הריפוי תהווה עבורנו מקור אמין ביותר, משום שאלו מצביעים על הדרגה הגבוהה ביותר לרמדי. ריפוי של מקרה יחיד אינו נחשב אמין.
הקודם הבא
עבודה על פרובינג-הדרישות מהנסיין
126-124# הנחיות עשה ואל תעשה
124# הנסיין צריך לנסות כל חומר בנפרד- אין לערבב עם חומרים שונים (כגון נטילת תרופות של הנסיין) כל זמן שנערך הפרובינג. (ראה סעיף
107#-מדוע לא לערוך פרובינג באנשים חולים).
125# תזונת הנסיין צריכה להיות מתונה.
1) פשוטה וללא תבלינים
2) על הנסיין להימנע מאכילת ירקות ירוקים או שורשים- בשל כח הריפוי הטמון בהם
3) המשקאות שהנסיין שותה יהיו המשקאות הרגילים שהוא שותה והכי פחות מעוררים. 125a אפונים צעירים בתרמיל, שעועית ירוקה, תפו"א מאודים וגזרים מותרת לאכילה משום שכח הריפוי שלהם מאוד חלש. 125b על הנסיין להימנע משתיית יין ברנדי קפה או תה בזמן ואף קצת לפני תחילת הניסוי, שכן משקאות אלה מגרים ומזיקים בצורה רפואית. (מפריעים לתוצאות האמיתיות שאמורות להתקבל בפרובינג בשל יכולת הגירוי והשפעתם החזקה).
126# הנסיין צריך להיות אמין ובעל מודעות עצמית גבוהה. ולהלן ההנחיות לנסיין:
1) עליו להישמר ממאמץ פיזי
2) להישמר מהפרעה ויצרים מפריעים
3) להימנע מעיניינים דחופים שעלולים להסיט את תשומת ליבו
4) להיות בריא גופנית (בריאות כפי שהיא מתפרשת לנסיין)
5) בעל אינטיליגנציה שתאפשר לו להביע ולתאר את הרגישות שלו בבהירות.
127# הנסיינים הם גברים ונשים
הנסיינים צריכים להיות גברים ונשים כאחד. (יש להבחין בזיקות בשתי מע' המין שהן שונות לגמרי).
הנחיות לעורך הפרובינג (141-139#)
139#
1) הנסיין יכתוב בפרוט את כל הרגישויות שלו, מחלות, ההתרחשויות והשינויים במצבו ומתי קרו.
2) הנסיין יציין כמה זמן חלף מנטילת התרופה ועד להופעת הסימפטומים.
3) על הנסיין לשים לב למשך כמה זמן אורכים הסימפטומים.
המטפל- עורך הניסוי, חייב לעבור על היומן באופן יומי, או לאחר השלמת הניסוי בכדיי לבצע תשאול מצויין לגבי כל אירוע, כל זמן שזה עוד טרי בראשו של הנסיין ולהוסיף או להתאים את עדותו עפ"י הרישומים.
עורך הפרובינג אחראי על אמינותם של הנסיינים וגם על תוצאות העדות ולפיכך גם לרווחת החולים הסובלים באנושות.
140# במידה והנסיין אינו יודע קרוא וכתוב, על עורך הפרובינג לראיינו מידי יום ולתעד את כל שעבר עליו.
הנסיין צריך להתנדב לתפקיד. יש להימנע מניחושים ו"חליבת פרטים" מהנסיין. יש לעשות הכל בזהירות
ממש כמו בלקיחת מקרה ובבניית תמונת המחלה (99-84#).
141#
הניסויים הטובים ביותר הם אלה שהמטפל הבריא והבלתי משוחד עושה על עצמו, בכל האיכפתיות והזהירות הנדרשים.
כך הוא יודע שמה שעבר עליו זוהי הרגישות ששייכת לו.
יתרונם של ניסויים שכאלה הם כדלקמן:
1) המטפל חווה את האמת על עצמו ונוכח באמת היוצאת לאור.
2) התובנות של המטפל כלפיי עצמו
3) המטפל הופך להיות יותר חד-אבחנה כלפי עצמו וכלפי אחרים
4) המידע שיצא מהמטפל הינו מידע אמין וודאי לגבי הרגשותיו ותחושותיו
5) פרובינג מלמד את המטפל את האמת ומחזק דרכו. ככל שירבה לבצע פרובינג הוא נהיה בריא יותר וחסין בפני מחלות ושאר גורמים מסכני בריאות.
הקודם הבא
עבודה על פרובינג-קווים מנחים לעריכת פרובינג
123-121# הכרה והכנת החומר
121# בפרובינג חשוב מאוד לזכור ש:
1.חומר חזק יכול לעורר שינוי גם בכמויות מזעריות.
2.חומרים בעלי כח עדין יש לתת מינון בכמות קטנה יותר (פוטנץ יותר נמוך).
3. החומרים החלשים יותר כדאי לנסות אותם על אנשים בריאים שהם עדינים ורגישים במיוחד.
122# יש להכיר היטב את החומר עליו נערך הפרובינג ויש להבטיח את ייחודו טהרתו ועוצמתו.
האנמן מוסיף- עתידה של כל האנושות מונח על הכף בניסוי זה.
123# הוראות להכנת הטינקטורה ונטילתה
1) לתרופה מצמח מקומי יש ליצור מיץ טרי ולערבב עם מעט אלכוהול (כדי למנוע את קילקולו).
2) לתרופה מצמח שאינו מקומי (אקזוטי) יש להכין כאבקה או לסחוט אותו ולהכין טינקטורה עם אלכוהול. נטילת החומר תהיה עם מים.
3) מלחים ושרפים יש לערבב עם מים לפני הנטילה.
4) אם הצמח יבש וכח הריפוי שלו נחלש יש לחלוט אותו. שופכים עליו מים רותחים ושותים את הנוזלים מייד בסיום ההכנה כל עוד הנוזל חם (בשל הנטייה של כוחות הריפוי להילש או להתקלקל).
138-128# החומר, המנות והסימפטומים.
128# החומר במצב גולמי לא יוציא את מלוא כוחות הריפוי הטמונים בו. לעומת זאת כאשר החומר ניתן בפוטנץ הוא מעורר את הכוחות הקיימים בו וחושף את כוחו האמיתי לרפא. לכן, יש לקחת את החומר בצורה פוטנטית ולא גולמית. חומר בעל כוחות ריפוי חלשים, יילקח על בסיס יומי 6-4 פעמים ביום על קיבה ריקה עם מעט מים , או מומס עם יותר מים ומנוער היטב. בהמשך יש לתת גלובולים בפוטנץ 30C במשך כמה ימים.
129# לכל אדם רגישות אינדיבידואלית, ולכן גם תגובתו לחומר תהיה אינדיבידואלית. לפיכך, יש להתחיל במנה קטנה (כדיי להימנע מתגובת יתר), ולפי תגובת האדם יש להעלות את המנה מיום ליום. אדם רגיש יקבל פוטנץ נמוך יחסית בעוד שהלא רגיש יקבל פוטנץ גבוה יותר.
130# מנה ראשונה שהיתה חזקה, תעניק מידע על סדר הופעת הסימפטומים ועל הזמן שבו הופיע כל אחד.
סדר תגובות אלה ביחד עם תגובת הגומלין (115# חקירת הכח המחלה) שהופכים את המידע לחד ובהיר יותר. מנה בינונית תוכל להספיק במידה והנסיין מספיק רגיש ושם לב למצבו (ככל שניתן).
משך פעולתה של תרופה נלמד רק מהשוואה של מס' נסיינים (שנטלו מנה אחת).
131# נטילת מנות הולכות ועולות תגרומנה להופעת סימפטומי המחלה אך לא עפ"י הסדר המקורי. ככל שתעלה הכמות (מס' הגלובולים) כך יגבר הטשטוש באשר למידע על הרמדי. חלק מהסימפטומים ירפאו סימפטומים שכבר הופיעו או שיעלימו אותם כי הם הפוכים. התמונה המתקבלת היא מעורפלת ומבולבלת ולכן יש להסתמך אך ורק על פרובינג נקי שיאשר מהם הסימפטומים של התגובה הראשונית, שניונית ותגובת הגומלין של הרמדי.
132# כאשר רוצים לחקור סימפטומים של תרופה ובייחוד של תרופה חלשה, ללא חשיבות לסדר הופעתם ניתן לתת מנות הולכות ועולות למשך מס' ימים. גם תרופה עדינה תתבהר כך ובמיוחד באנשים רגישים.
133# כאשר אדם חש בחולי בזמן הניסוי רצוי ואף מומלץ לנסות ולשנות סיטואציות ולבדוק את השפעתן על התגובה-
1) האם הסימפטומים גוברים נחלשים או נעלמים? א. ע"י תזוזת האיבר ב. בתנועה בחדר סגור או באויר פתוח ג. בישיבה עמידה או שכיבה.
2) האם הסימפטום משתנה? א. באכילה ב. בשתיה ג. בתנאים אחרים ד. בדיבור שיעול עיטוש ותיפקודים גופניים אחרים.
3) באיזה שעות של היום או הלילה הסימפטומים מציקים במיוחד?
ככה הייחוד והמאפיין של כל סימפטום מתבהר לנו.
134# הפוטנצים של הרמדי יוצרים שינוי במצב האורגניזם. כל אדם מגיב בצורה אינדיבידואלית. לפיכך לא כל הסימפטומים יופיעו בנסיין אחד בניסוי אחד. הם עשויים להופיע בדירוג כל פעם סימפטומים אחרים בכל ניסוי בסדרה של מס' ניסויים. כאשר בוחנים מס' נסיינים שונים, ניתן לראות כי חלק מהסימפטומים יהיו משותפים ויופיעו או יקרו לנסיינים שונים. הסימפטומים לא בהכרח יופיעו באותה השעה בכל יום.
135# על מנת לקבל את תמונת הרמדי המלאה, יש לערוך את הניסוי על גברים ונשים. רק כך תתקבל תמונה מושלמת כאשר ייצטבר הרבה מידע מהרבה תצפיות. זה מסייע כאשר הנסיין מציין דבר חדש לגבי עצמו וגם כאשר הוא מציין דברים שכבר נאמרו ע"י נסיינים אחרים (בנפרד ממנו- מה שמחזק ומאשרר את המידע הזה).
136# בזמן הניסוי התרופה לא תוציא את כל סימפטומיה ושינוייה באדם. לכן יש צורך במגוון רחב של נסיינים השונים ומגוונים בגופם ובנפשם. לעיתים ייתקבלו סימפטומים נדירים ע"י נסיינים בריאים במהלך הניסוי. גם סימפטומים אלה ירפאו את החולה במחלה הדומה. הריפוי יהיה מהיר עדין וקבוע ויחזיר את החולה למצב של בריאות.
137# בפרובינג, יש לתת את המנה המינימלית ככל שניתן משום שמנות אלו מעניקות תמונה בהירה וברורה ומספר מנות לא כך. המנות הגדולות מתערבות בסימפטומים ויוצרות בלבול בתמונת הרמדי, לעיתים אף בצורה אלימה. יש להתיחס לזה בצורה רצינית, אנושית ואוהבת אדם ולא באדישות. בפרובינג חשוב מאוד שהנסיין יהיה רגיש, אוהב אמת ובעל מודעות עצמית גבוהה.
138# כל שינוי שמתרחש בעת הפרובינג שנערך עפ"י ההנחיות (127-124# הדרישות מהנסיין) יהיה שייך באופן ייחודי לרמדי ויתועד (ביומן הניסוי) שכזה. סימפטומים שהופיעו כעת, גם אם הופיעו כבר בעבר, נובעים כעת בשל השינוי שחל בצורה כפויה ע"י הרמדי על הקונסטיטוציה של האדם.
הקודם הבא
עבודה על פרובינג- סעיף האגו
אני הייתי הצועד הראשון בשביל של האמת הגדולה- דרך הריפוי ההומאופתית. רק הומאופתיה תביא מזור לאנושות. כשם שרק ישר אחד עובר בין 2 נקודות כך דרך הריפוי היחידה בצורה דינאמית תהיה הומאופתיה.
סימפטומי הרעלה דומים לפרובינג (112-110#)
110# קיימים הרבה דיווחים כתוצאה מהרעלות של חומרים רפואיים. גיליתי שהם מאוד דומים לסימפטומים של פרובינג של אותם החומרים (בפוטנץ). הכותבים של ההרעלות לא שמו לב ל:
1) שהנזק מהתרופות מוכיח את כוחן לרפא מחלה טבעית.
2) שהתעוררות המחלות מהווה אינדיקציה ליכולת הריפוי ההומאופתית של החומר.
3) חקירת החומר נשענת על השינויים באנשים בריאים.
האנמן מלגלג- כוחות התרופה לרפא לא ישענו על: התפלספויות, ריח או מראה של החומר, תהליך כימי של התרופה או שימוש במס' תרופות (מרשם).
111# יש התאמה בין תצפיות הפרובינג לבין התיעוד של ההרעלות- זה דבר שמחזק ומוכיח כי חומר רפואי אכן מייצר מחלה בגוף הבריא, עפ"י חוקי הטבע.
112# בהרעלות, הנטילה של מנה גדולה של חומר יצרה תגובה ראשונית ולאחריה תגובה שניונית הפוכה
(67-62). בפרובינג המנות כ"כ זעירות ולכן התגובה השניונית כמעט ואינה מורגשת. הגוף מייצר פעולה משנית זעירה על מנת לחזור לבריאות (68).
114-113# השפעת התרופות הנרקוטיות
113# התרופות הנרקוטיות יוצאות דופן בהיבט זה. הן משתלטות ומנטרלות את הרגישות והעוררות בתגובה
הראשונית, וזאת ניתן להרגיש גם במנות הקטנות בהן הרגישויות עולות וחשים בתגובה השניונית.
114# רק החומרים הנרקוטיים מורגשים בתגובה השניונית. בשאר החומרים הנסיינים שנטלו מנה זעירה, יחושו רק בתגובה הראשונית לפרק הזמן שיש להם מצב של מחלה (ארוכה או קצרת מועד).
חקירת הכח המחלה
105# הצגת הנושא
יש לחקור את הכח גורם המחלה של התרופה וזאת על מנת לאפשר לנו לבחור את הרמדי הדומה ביותר
למחלה הטבעית.
117-115# הסימפטומים בפרובינג
115# למספר תרופות יש כמות של סימפטומים שבחלקן או מנסיבות מסויימות יהיו הפוכים לסימפטומים אחרים שקדמו להם. אין להתייחס לזה כאל תגובה שניונית . זוהי תגובת גומלין- מצב של התקף פתע של התגובה הראשונית.
116# בפרובינג יש סימפטומים שכיחים שיופיעו אצל רוב הנסיינים ויש סימפטומים אחרים, נדירים יותר , אשר יופיעו רק אצל מעט נסיינים.
117# הסימפטומים האידיוסינקרטיים שייכים לקטגוריה שניה של סימפטומים. סימפטומים אלה יצאו לאור בקיומם של 2 תנאים.
1) כח החדירה של החומר
2) היכולת של המהות הדינאמית בנסיין להתעורר כתוצאה מהנגיעה של החומר ברגישות שלו וע"י כך להציג את הסימפטומים הייחודיים לרגישות שלו החוצה.
120-118# הייחוד והשוני שבין חומר לחומר.
118# כל תרופה מייצגת פעולה מיוחדת בגוף האנושי, שאינה מתקבלת באותה הצורה ע"י כל חומר רפואי אחר.
119# ממש כמו שכל צמח שונה מהאחר במבנהו, בדרך חייו, ריחו ,צבעו וגדילתו כך גם המינרלים נבדלים זה מזה במבנה שלהם, בהרכבם הכימי ובתכונותיהם הפיזיקליות , כך הם נבדלים גם בתכונות שלהם בריפוי מחלה. כל אחד עובד בדרכו הייחודית ואינו מאפשר בלבול עם חומר אחר. הוא יוצר שינוי באדם.
120# תרופה הומאופתית תינתן ותציל חיים ותשיב אדם לבריאותו רק אם זו תינתן בצורה מדוייקת כך שגם ניתן יהיה להבדיל בין תרופה אחת לשניה- כדיי להימנע מטעויות. לכן, כדיי שהסימפטומים יהיו בהירים וברורים גם בשינויים באדם , חשוב מאוד שהניסוי יתבצע על אנשים בריאים.
108+106# הניסוי באנשים בריאים.
106# לפני מתן של רמדי חדשה לחולה, יש לבחון אותהעל אנשים בריאים וזאת על מנת שנדע את כוחה להחלות ואת מגוון וטוטאליות סימפטומיה.
108# הדרך היחידה הנכונה לניסוי של תרופה חדשה יהיה על אדם בריא. מתן של מנות זעירות של התרופה יסייע בהתחקות אחרי פעילות התרופה והשינוייים שהיא מביאה לגוף ולנפש. כוחה של תרופה , טמון ביכולתה לשנות את מצב האדם (27-24#). האנמן מציין שהוא ואלברכט וון האלר היו האנשים היחידים שערכו ניסוי על חומר טהור וזאת משום שאיש לא שם לב לרמזים החשובים הטמונים בכוחה של התרופה.
107# מדוע לא לערוך פרובינג באנשים חולים.
לא רצוי לתת תרופה לנסיין חולה משום שיהיה קשה לראות באופן ברור את הפעולה המוחלטת של הרמדי, כי היא תתערבב עם סימפטומי המחלה הטבעית וזה יקשה על המעקב של השינויים באדם.
142# הקושי בחקירת התרופה (רמדי)בזמן מחלה.
קשה מאוד לחקור את פעולתן הנקייה של תרופה (רמדי) בזמן מחלה. יכולת האבחנה בין סימפטומי המחלה לבין סימפטומי המחלה שמורה רק לרב אומנים באבחנה ובתצפית. קשה מאוד להבחין בין סימפטומי מכלול המחלה לבין אלה שלא הובחנו בעבר ואשר הם סימפטומים חדשים ששייכים לתרופה.
הקודם הבא
עבודה על פרובינג
עבודה בנושא פרובינג מגיש: אבישי קמינר
הפרק שעוסק בפרובינג (שהוא ניסוי על חומר שמובא בפוטנץ מנוער ומדולל, הניתן לאנשים בריאים, מוציא סימפטומים חולניים באנשים בריאים וירפא אנשים החולים בדיוק באותם הסימפטומים) , נראה כאילו האנמן לא אירגן אותו בצורה הנכונה ביותר או המאורגנת ביותר (אולי בשל כל התוספות שהכניס עם כל מהדורה חדשה שיצאה) ולכן נראה כי יש לארגנו בצורה מסודרת מחדש.
ברצוני בראשית עבודה זו, להציג את הנושאים והסעיפים עפ"י הבנתי את נושא הפרובינג, ראשית בצורה סכימתית ולאחר מכן לסכם כל סעיף וסעיף.
הבא
להמשך קריאה רציפה גלול למטה
אני הייתי הצועד הראשון בשביל של האמת הגדולה- דרך הריפוי ההומאופתית. רק הומאופתיה תביא מזור לאנושות. כשם שרק ישר אחד עובר בין 2 נקודות כך דרך הריפוי היחידה בצורה דינאמית תהיה הומאופתיה.
סימפטומי הרעלה דומים לפרובינג (112-110#)
110# קיימים הרבה דיווחים כתוצאה מהרעלות של חומרים רפואיים. גיליתי שהם מאוד דומים לסימפטומים של פרובינג של אותם החומרים (בפוטנץ). הכותבים של ההרעלות לא שמו לב ל:
1) שהנזק מהתרופות מוכיח את כוחן לרפא מחלה טבעית. 2) שהתעוררות המחלות מהווה אינדיקציה ליכולת הריפוי ההומאופתית של החומר. 3) חקירת החומר נשענת על השינויים באנשים בריאים.
האנמן מלגלג- כוחות התרופה לרפא לא ישענו על: התפלספויות, ריח או מראה של החומר, תהליך כימי של התרופה או שימוש במס' תרופות (מרשם).
111# יש התאמה בין תצפיות הפרובינג לבין התיעוד של ההרעלות- זה דבר שמחזק ומוכיח כי חומר רפואי אכן מייצר מחלה בגוף הבריא, עפ"י חוקי הטבע.
112# בהרעלות, הנטילה של מנה גדולה של חומר יצרה תגובה ראשונית ולאחריה תגובה שניונית הפוכה
(67-62). בפרובינג המנות כ"כ זעירות ולכן התגובה השניונית כמעט ואינה מורגשת. הגוף מייצר פעולה משנית זעירה על מנת לחזור לבריאות (68).
114-113# השפעת התרופות הנרקוטיות
113# התרופות הנרקוטיות יוצאות דופן בהיבט זה. הן משתלטות ומנטרלות את הרגישות והעוררות בתגובה
הראשונית, וזאת ניתן להרגיש גם במנות הקטנות בהן הרגישויות עולות וחשים בתגובה השניונית.
114# רק החומרים הנרקוטיים מורגשים בתגובה השניונית. בשאר החומרים הנסיינים שנטלו מנה זעירה, יחושו רק בתגובה הראשונית לפרק הזמן שיש להם מצב של מחלה (ארוכה או קצרת מועד).
חקירת הכח המחלה
105# הצגת הנושא
יש לחקור את הכח גורם המחלה של התרופה וזאת על מנת לאפשר לנו לבחור את הרמדי הדומה ביותר
למחלה הטבעית.
117-115# הסימפטומים בפרובינג
115# למספר תרופות יש כמות של סימפטומים שבחלקן או מנסיבות מסויימות יהיו הפוכים לסימפטומים אחרים שקדמו להם. אין להתייחס לזה כאל תגובה שניונית . זוהי תגובת גומלין- מצב של התקף פתע של התגובה הראשונית.
116# בפרובינג יש סימפטומים שכיחים שיופיעו אצל רוב הנסיינים ויש סימפטומים אחרים, נדירים יותר , אשר יופיעו רק אצל מעט נסיינים.
117# הסימפטומים האידיוסינקרטיים שייכים לקטגוריה שניה של סימפטומים. סימפטומים אלה יצאו לאור בקיומם של 2 תנאים. 1) כח החדירה של החומר 2) היכולת של המהות הדינאמית בנסיין להתעורר כתוצאה מהנגיעה של החומר ברגישות שלו וע"י כך להציג את הסימפטומים הייחודיים לרגישות שלו החוצה.
120-118# הייחוד והשוני שבין חומר לחומר.
118# כל תרופה מייצגת פעולה מיוחדת בגוף האנושי, שאינה מתקבלת באותה הצורה ע"י כל חומר רפואי אחר.
119# ממש כמו שכל צמח שונה מהאחר במבנהו, בדרך חייו, ריחו ,צבעו וגדילתו כך גם המינרלים נבדלים זה מזה במבנה שלהם, בהרכבם הכימי ובתכונותיהם הפיזיקליות , כך הם נבדלים גם בתכונות שלהם בריפוי מחלה. כל אחד עובד בדרכו הייחודית ואינו מאפשר בלבול עם חומר אחר. הוא יוצר שינוי באדם.
120# תרופה הומאופתית תינתן ותציל חיים ותשיב אדם לבריאותו רק אם זו תינתן בצורה מדוייקת כך שגם ניתן יהיה להבדיל בין תרופה אחת לשניה- כדיי להימנע מטעויות. לכן, כדיי שהסימפטומים יהיו בהירים וברורים גם בשינויים באדם , חשוב מאוד שהניסוי יתבצע על אנשים בריאים.
108+106# הניסוי באנשים בריאים.
106# לפני מתן של רמדי חדשה לחולה, יש לבחון אותהעל אנשים בריאים וזאת על מנת שנדע את כוחה להחלות ואת מגוון וטוטאליות סימפטומיה.
108# הדרך היחידה הנכונה לניסוי של תרופה חדשה יהיה על אדם בריא. מתן של מנות זעירות של התרופה יסייע בהתחקות אחרי פעילות התרופה והשינוייים שהיא מביאה לגוף ולנפש. כוחה של תרופה , טמון ביכולתה לשנות את מצב האדם (27-24#). האנמן מציין שהוא ואלברכט וון האלר היו האנשים היחידים שערכו ניסוי על חומר טהור וזאת משום שאיש לא שם לב לרמזים החשובים הטמונים בכוחה של התרופה.
107# מדוע לא לערוך פרובינג באנשים חולים.
לא רצוי לתת תרופה לנסיין חולה משום שיהיה קשה לראות באופן ברור את הפעולה המוחלטת של הרמדי, כי היא תתערבב עם סימפטומי המחלה הטבעית וזה יקשה על המעקב של השינויים באדם.
142# הקושי בחקירת התרופה (רמדי)בזמן מחלה.
קשה מאוד לחקור את פעולתן הנקייה של תרופה (רמדי) בזמן מחלה. יכולת האבחנה בין סימפטומי המחלה לבין סימפטומי המחלה שמורה רק לרב אומנים באבחנה ובתצפית. קשה מאוד להבחין בין סימפטומי מכלול המחלה לבין אלה שלא הובחנו בעבר ואשר הם סימפטומים חדשים ששייכים לתרופה.
123-121# הכרה והכנת החומר.
121# בפרובינג חשוב מאוד לזכור ש: 1.חומר חזק יכול לעורר שינוי גם בכמויות מזעריות. 2.חומרים בעלי כח עדין יש לתת מינון בכמות קטנה יותר (פוטנץ יותר נמוך). 3. החומרים החלשים יותר כדאי לנסות אותם על אנשים בריאים שהם עדינים ורגישים במיוחד.
122# יש להכיר היטב את החומר עליו נערך הפרובינג ויש להבטיח את ייחודו טהרתו ועוצמתו.
האנמן מוסיף- עתידה של כל האנושות מונח על הכף בניסוי זה.
123# הוראות להכנת הטינקטורה ונטילתה.
1) לתרופה מצמח מקומי יש ליצור מיץ טרי ולערבב עם מעט אלכוהול (כדי למנוע את קילקולו).
2) לתרופה מצמח שאינו מקומי (אקזוטי) יש להכין כאבקה או לסחוט אותו ולהכין טינקטורה עם אלכוהול. נטילת החומר תהיה עם מים.
3) מלחים ושרפים יש לערבב עם מים לפני הנטילה.
4) אם הצמח יבש וכח הריפוי שלו נחלש יש לחלוט אותו. שופכים עליו מים רותחים ושותים את הנוזלים מייד בסיום ההכנה כל עוד הנוזל חם (בשל הנטייה של כוחות הריפוי להילש או להתקלקל).
138-128# החומר, המנות והסימפטומים.
128# החומר במצב גולמי לא יוציא את מלוא כוחות הריפוי הטמונים בו. לעומת זאת כאשר החומר ניתן בפוטנץ הוא מעורר את הכוחות הקיימים בו וחושף את כוחו האמיתי לרפא. לכן, יש לקחת את החומר בצורה פוטנטית ולא גולמית. חומר בעל כוחות ריפוי חלשים, יילקח על בסיס יומי 6-4 פעמים ביום על קיבה ריקה עם מעט מים , או מומס עם יותר מים ומנוער היטב. בהמשך יש לתת גלובולים בפוטנץ 30C במשך כמה ימים.
129# לכל אדם רגישות אינדיבידואלית, ולכן גם תגובתו לחומר תהיה אינדיבידואלית. לפיכך, יש להתחיל במנה קטנה (כדיי להימנע מתגובת יתר), ולפי תגובת האדם יש להעלות את המנה מיום ליום. אדם רגיש יקבל פוטנץ נמוך יחסית בעוד שהלא רגיש יקבל פוטנץ גבוה יותר.
130# מנה ראשונה שהיתה חזקה, תעניק מידע על סדר הופעת הסימפטומים ועל הזמן שבו הופיע כל אחד.
סדר תגובות אלה ביחד עם תגובת הגומלין (115# חקירת הכח המחלה) שהופכים את המידע לחד ובהיר יותר. מנה בינונית תוכל להספיק במידה והנסיין מספיק רגיש ושם לב למצבו (ככל שניתן).
משך פעולתה של תרופה נלמד רק מהשוואה של מס' נסיינים (שנטלו מנה אחת).
131# נטילת מנות הולכות ועולות תגרומנה להופעת סימפטומי המחלה אך לא עפ"י הסדר המקורי. ככל שתעלה הכמות (מס' הגלובולים) כך יגבר הטשטוש באשר למידע על הרמדי. חלק מהסימפטומים ירפאו סימפטומים שכבר הופיעו או שיעלימו אותם כי הם הפוכים. התמונה המתקבלת היא מעורפלת ומבולבלת ולכן יש להסתמך אך ורק על פרובינג נקי שיאשר מהם הסימפטומים של התגובה הראשונית, שניונית ותגובת הגומלין של הרמדי.
132# כאשר רוצים לחקור סימפטומים של תרופה ובייחוד של תרופה חלשה, ללא חשיבות לסדר הופעתם ניתן לתת מנות הולכות ועולות למשך מס' ימים. גם תרופה עדינה תתבהר כך ובמיוחד באנשים רגישים.
133# כאשר אדם חש בחולי בזמן הניסוי רצוי ואף מומלץ לנסות ולשנות סיטואציות ולבדוק את השפעתן על התגובה-
1) האם הסימפטומים גוברים נחלשים או נעלמים? א. ע"י תזוזת האיבר ב. בתנועה בחדר סגור או באויר פתוח ג. בישיבה עמידה או שכיבה.
2) האם הסימפטום משתנה? א. באכילה ב. בשתיה ג. בתנאים אחרים ד. בדיבור שיעול עיטוש ותיפקודים גופניים אחרים.
3) באיזה שעות של היום או הלילה הסימפטומים מציקים במיוחד?
ככה הייחוד והמאפיין של כל סימפטום מתבהר לנו.
134# הפוטנצים של הרמדי יוצרים שינוי במצב האורגניזם. כל אדם מגיב בצורה אינדיבידואלית. לפיכך לא כל הסימפטומים יופיעו בנסיין אחד בניסוי אחד. הם עשויים להופיע בדירוג כל פעם סימפטומים אחרים בכל ניסוי בסדרה של מס' ניסויים. כאשר בוחנים מס' נסיינים שונים, ניתן לראות כי חלק מהסימפטומים יהיו משותפים ויופיעו או יקרו לנסיינים שונים. הסימפטומים לא בהכרח יופיעו באותה השעה בכל יום.
135# על מנת לקבל את תמונת הרמדי המלאה, יש לערוך את הניסוי על גברים ונשים. רק כך תתקבל תמונה מושלמת כאשר ייצטבר הרבה מידע מהרבה תצפיות. זה מסייע כאשר הנסיין מציין דבר חדש לגבי עצמו וגם כאשר הוא מציין דברים שכבר נאמרו ע"י נסיינים אחרים (בנפרד ממנו- מה שמחזק ומאשרר את המידע הזה).
136# בזמן הניסוי התרופה לא תוציא את כל סימפטומיה ושינוייה באדם. לכן יש צורך במגוון רחב של נסיינים השונים ומגוונים בגופם ובנפשם. לעיתים ייתקבלו סימפטומים נדירים ע"י נסיינים בריאים במהלך הניסוי. גם סימפטומים אלה ירפאו את החולה במחלה הדומה. הריפוי יהיה מהיר עדין וקבוע ויחזיר את החולה למצב של בריאות.
137# בפרובינג, יש לתת את המנה המינימלית ככל שניתן משום שמנות אלו מעניקות תמונה בהירה וברורה ומספר מנות לא כך. המנות הגדולות מתערבות בסימפטומים ויוצרות בלבול בתמונת הרמדי, לעיתים אף בצורה אלימה. יש להתיחס לזה בצורה רצינית, אנושית ואוהבת אדם ולא באדישות. בפרובינג חשוב מאוד שהנסיין יהיה רגיש, אוהב אמת ובעל מודעות עצמית גבוהה.
138# כל שינוי שמתרחש בעת הפרובינג שנערך עפ"י ההנחיות (127-124# הדרישות מהנסיין) יהיה שייך באופן ייחודי לרמדי ויתועד (ביומן הניסוי) שכזה. סימפטומים שהופיעו כעת, גם אם הופיעו כבר בעבר, נובעים כעת בשל השינוי שחל בצורה כפויה ע"י הרמדי על הקונסטיטוציה של האדם.
126-124# הנחיות עשה ואל תעשה.
124# הנסיין צריך לנסות כל חומר בנפרד- אין לערבב עם חומרים שונים (כגון נטילת תרופות של הנסיין) כל זמן שנערך הפרובינג. (ראה סעיף
107#-מדוע לא לערוך פרובינג באנשים חולים).
125# תזונת הנסיין צריכה להיות מתונה. 1) פשוטה וללא תבלינים 2) על הנסיין להימנע מאכילת ירקות ירוקים או שורשים- בשל כח הריפוי הטמון בהם 3) המשקאות שהנסיין שותה יהיו המשקאות הרגילים שהוא שותה והכי פחות מעוררים. 125a אפונים צעירים בתרמיל, שעועית ירוקה, תפו"א מאודים וגזרים מותרת לאכילה משום שכח הריפוי שלהם מאוד חלש. 125b על הנסיין להימנע משתיית יין ברנדי קפה או תה בזמן ואף קצת לפני תחילת הניסוי, שכן משקאות אלה מגרים ומזיקים בצורה רפואית. (מפריעים לתוצאות האמיתיות שאמורות להתקבל בפרובינג בשל יכולת הגירוי והשפעתם החזקה).
126# הנסיין צריך להיות אמין ובעל מודעות עצמית גבוהה. ולהלן ההנחיות לנסיין:
1) עליו להישמר ממאמץ פיזי
2) להישמר מהפרעה ויצרים מפריעים
3) להימנע מעיניינים דחופים שעלולים להסיט את תשומת ליבו
4) להיות בריא גופנית (בריאות כפי שהיא מתפרשת לנסיין)
5) בעל אינטיליגנציה שתאפשר לו להביע ולתאר את הרגישות שלו בבהירות.
127# הנסיינים הם גברים ונשים.
הנסיינים צריכים להיות גברים ונשים כאחד. (יש להבחין בזיקות בשתי מע' המין שהן שונות לגמרי).
הנחיות לעורך הפרובינג (141-139#)
139#
1) הנסיין יכתוב בפרוט את כל הרגישויות שלו, מחלות, ההתרחשויות והשינויים במצבו ומתי קרו.
2) הנסיין יציין כמה זמן חלף מנטילת התרופה ועד להופעת הסימפטומים.
3) על הנסיין לשים לב למשך כמה זמן אורכים הסימפטומים.
המטפל- עורך הניסוי, חייב לעבור על היומן באופן יומי, או לאחר השלמת הניסוי בכדיי לבצע תשאול מצויין לגבי כל אירוע, כל זמן שזה עוד טרי בראשו של הנסיין ולהוסיף או להתאים את עדותו עפ"י הרישומים.
עורך הפרובינג אחראי על אמינותם של הנסיינים וגם על תוצאות העדות ולפיכך גם לרווחת החולים הסובלים באנושות.
140# במידה והנסיין אינו יודע קרוא וכתוב, על עורך הפרובינג לראיינו מידי יום ולתעד את כל שעבר עליו.
הנסיין צריך להתנדב לתפקיד. יש להימנע מניחושים ו"חליבת פרטים" מהנסיין. יש לעשות הכל בזהירות
ממש כמו בלקיחת מקרה ובבניית תמונת המחלה (99-84#).
141# הניסויים הטובים ביותר הם אלה שהמטפל הבריא והבלתי משוחד עושה על עצמו, בכל האיכפתיות והזהירות הנדרשים. כך הוא יודע שמה שעבר עליו זוהי הרגישות ששייכת לו.
יתרונם של ניסויים שכאלה הם כדלקמן:
1) המטפל חווה את האמת על עצמו ונוכח באמת היוצאת לאור.
2) התובנות של המטפל כלפיי עצמו
3) המטפל הופך להיות יותר חד-אבחנה כלפי עצמו וכלפי אחרים
4) המידע שיצא מהמטפל הינו מידע אמין וודאי לגבי הרגשותיו ותחושותיו
5) פרובינג מלמד את המטפל את האמת ומחזק דרכו. ככל שירבה לבצע פרובינג הוא נהיה בריא יותר וחסין בפני מחלות ושאר גורמים מסכני בריאות.
143# מהי מטריה מדיקה?
מטריה מדיקה נכונה הינה אוסף של צורות פעולה של חומר רפואי שעבר מס' ניסויים ניכר, על אנשים בריאים ואיסוף כל המרכיבים והסימפטומים שמוציא כל חומר (רמדי). באיסוף :
1) נאספים כל הרישומים של כל תרופה שנחקרה, קבוצה של שינויי מצב וסימפטומים מיוחדים, כפי שנראו לצופה.
2) מוצגים ומושווים רכיבי המחלה המלאכותית (מהניסוי) למחלות הטבעיות שאותן ניתן יהיה לרפא יום אחד.
דרך זו ציגה לנו את הדרך היחידה והנכונה ליישום הומאופתי שיביא להחלמה קבועה.
145# משמעות הידע במטריה מדיקה
רק אספקה וידע נרחב ומדוייק לגבי תרופה (הומאופתית) יאפשרו לנו למצוא ריפוי הומאופתי בעל אנלוגיה מתאימה של פוטנץ מחלה מלאכותית, לכל אחת מאינספור המחלות הקיימות בטבע.
התרופות ההומאופתיות לרוב ייתנו מענה לכל מחלה ויחזירו בצורה עדינה, מהירה וקבועה , ללא תופעות לוואי, למצב של בריאות בצורה הבטוחה ביותר מבין כל השיטות האחרות שקיימות.
האנמן מציין כי בתחילת דרכו בהומאופתיה הוא היה היחיד לבצע על עצמו פרובינג. עם הזמן הצטרפה אליו חבורה של אנשים צעירים ואמינים, שערכו על עצמם פרובינג. מה היינו עושים ללא הדיוק והאמינות של הפרובינג? כיצד היינו מתגברים על אינספור המחלות שבטבע? רק דיוק ואמינות שכאלה, מאפשרים להכניס פרובינג לתוך מטריה מדיקה. (הוא רומז בעדינות לכוונותו בסעיף 144#)
144# הוצאת הנחות סתומות מחוץ למטריה- מדיקה
בואו ונשאיר את כל ההנחות הסתומות והמזוייפות מחוץ למטריה מדיקה וזאת על מנת לקבל אך ורק את שפת הטבע הנכונה.
עד כאן לגבי תקציר וסידורו מחדש של הפרובינג.
והרי התקציר לדברים החדשים שמשמיעים קנט וויתולקס לגבי הפרובינג:
הלימוד של הפרובינג לפי KENT
כללי: קנט טוען כי מצב של ענווה פותח את ראשו של האדם. כאשר האדם סומך על עצמו, הוא מתייחס לעצמו כאילו היה אלוהים וראשו סגור. הוא לא מסוגל לראות דברים שמעבר. הוא מסונוור.
כאשר האדם מרגיש כישלון הוא נפתח ונחשף לידע בכל סיטואציה אפשרית. ענווה היא דבר חשוב וקנט טוען כי אין דבר יותר הרסני מאשר יהירות.
פרובינג:* הדרך הטובה ביותר ללמוד רמדי היא דרך פרובינג. המטפלים מתייחסים אל עצמם כאל קורבנות המחלה ויתעדו במשך שבוע את הסימפטומים לפי תיעוד של זמן ובזהירות ימקמו אותם על עצמם.
זהו המצב של החולי האינדיבידואלי שבכל חולה.
* האדם היחידי שיודע מהו החומר הנבחן בפרובינג יהיה המאסטר פרובר (העורך של הניסוי) בעוד שכל הנסיינים אינם יודעים איזה חומר רפואי הם נוטלים.
* הנסיינים מתבקשים שלא לדבר ולספר אחד לשני על הסימפטומים שלהם (במהלך הפרובינג).
* אם תרופה משתלטת על הנסיין כל הסימפטומים הכרוניים שלו יירגעו.
* אם ההחזקה של התרופה תהיה חלקית, התרופה תייצר מעט סימפטומים. הסימפטומים המועטים הללו אשר השפיעו על מס' נסיינים ייצרו את האפקט הכרוני של הרמדי- זוהי השפעתה על המין האנושי.
* במידה וניתנת רמדי אקוטית, יכול עורך הפרובינג להזהיר את הנסיינים שאולי יופיעו סימפטומים ב4-3 ימים הקרובים. סימפטומים של רמדיז אנטי פסוריים- ייקח להם יותר זמן להופיע. אם הרמדי איטית בפעולתה (אלומינה) על העורך לייעץ לנסיינים שלא להתערב לפחות ב 30 הימים הקרובים (כי זמן התגובה והופעת הסימפטומים יהיה גם הוא איטי).
* חשוב מאוד לחכות עד לסיום מהלכה של מחלת התרופה (הרמדי), חשוב מאוד ללמוד היטב על התקדמות המחלה, תקופות התקדמותה ותקופות השפל והשקיעה שלה בלימוד של המטריה מדיקה- ממש כמו לימוד המיאזמות.
* בזמן הפרובינג אסור להתערב במהלכה של הרמדי. התערבות שבאה להבהיר סימפטומים היא מסוכנת שכן היא מהווה חדירה כפולה לקונסטיטוציה של האדם, ולכן הסימפטומים עשויים (חלקם) להישאר עם הנסיין עד לערוב ימיו. יש לתת לסימפטומים להופיע, לסיים את מהלכם ולהיעלם לבד.
* חלק מהמטפלים מלמדים שיש לתת פוטנץ אחד לתגובה הראשונית ופוטנץ אחר לתגובה השניונית. קנט אומר בצורה חד-משמעית שאין דבר כזה!
* אין לתת או ליחס חשיבות גדולה לפרובינג מחומר גולמי משום שבמקרה הטוב הוא מעניק לנו רק רעיון מקוטע וחסר תועלת.
מטריה מדיקה: * כדי ללמוד מטריה מדיקה אדם צריך להיות במצב של תמימות ולשים את האגו שלו והגאוה בצד. חשוב מאוד שתהיה לאדם היכולת לדעת להקשיב וללמוד ממקורות אחרים.
* חשיבותה של מ"מ- קנט מספר בסיום הרצאתו על מקרה שנראה מאוד ברור אך בילבל אותו. בזכות הידע והשימוש הנכון במטריה מדיקה הוא מצא לאדם את התרופה הנכונה והוציא אותו מהתרדמת שבה היה שרוי, הוריד לו את החום הגבוה והחזירו לתיפקוד.
ויתולקס- לידתה של רמדי
ויתולקס מתייחס לרמדי ולטווח שלה כאל ספקטרום בעל טווח רחב מאוד. הוא מתייחס לכח החיים כמפעיל מערכת ההגנה של הגוף. מערכת ההגנה של הגוף עובדת על תדר מסויים וברגע שהיא תקבל אותו ממקור נוסף- מהרמדי, תתוקן הסטייה של כח החיים והכיוון של המחלה יתהפך לכיוון של בריאות.
תמיד קיים קשר ישיר בין תדר של רמדי לתדר של המחלה. בעצם,כאשר התדר מתאים אנו מחזקים את הגוף ע"י חיזוק נקודת התורפה של מערכת ההגנה של הגוף.
השיטה האלופתית בוחנת את החומרים בראשית על בעלי חיים ולכן אינה תורמת לנו, משום שבעלי חיים מוציאים רק סימפטומים פיזיים בעוד שאנו מחפשים סימפטומים בשלושה מישורים- מנטלי, רגשי ופיזי.
בנוסף לכך הם בוחנים את התרופות (האלופתיות) על בני אדם חולים ולנו זה שוב לא עוזר בשל ערבוב הסימפטומים של התרופה עם אלו של המחלה הטבעית.
ויתולקס מדבר הרבה על החשיבות בהשגתם של סטנדרטים גבוהים ומחמירים בכל הנוגע לאיכות החומר ואיכות הפרובינג, מכיוון שמידע זה אמור לשמש את כלל האנושות. הוא מציין את נושא הויברציה של המחלה בנסיין לעומת הויברציה של התרופה (רמדי) והוא מציין כי אם שתי הויברציות- הן של הנסיין והן של החומר הנבחן (רמדי) יהיו בדיוק אותו הדבר, הרי שהנסיין יחווה שינוי דרמטי והקלה מתמשכת בכל הסימפטומים שלו. ככל שהאדם (בפרובינג) רגיש יותר, כך הוא ירויח יותר ע"י כך שבריאותו עולה מדרגה לאחר כל פרובינג (צויין גם ע"י האנמן אך לא בדיוק בצורה כזו אלא שככל שאדם עושה יותר פרובינג בריאותו עולה ומשתפרת והרגישות שלו פוחתת).
ויתולקס מציג שלושה קריטריונים שבעיניו הם מכריעים בכדי לקבוע האם רמדי הוכחה בצורה מלאה.
1) הסימפטומים יילחו מספרות הטוקסיקולוגיה- מקרי הרעלה של החומר וכן מפוטנצים נמוכים וגבוהים.
2) הסימפטומים שנרשמים חייבים להיות משלושה מישורים באורגניזם- מנטלי, נפשי ופיזי.
3) הסימפטומים חייבים לכלול ריפוי עם נתינתה של הרמדי לאדם החולה בתהליך החזרה לבריאות.
רמדי שיש בה רק שינויים פיזיים אינה יעילה למטרות הומאופתיות. תאור של רמדי שלא כוללת חלקים שרופאו מציג רק תמונה חלקית של הרמדי ולא מסייעת לנו. לעומת זאת, רמדי שסימפטומים הושמדו בשימוש בה במהלך תהליך הריפוי תהווה עבורנו מקור אמין ביותר, משום שאלו מצביעים על הדרגה הגבוהה ביותר לרמדי. ריפוי של מקרה יחיד אינו נחשב אמין.
בריאותם של הנסיינים
אמנם קשה מאוד למצוא אנשים בריאים בימינו אך זה מתאפשר בעזרת השימוש בפורמט נוקשה, שיסנן את הנסיינים שאינם מתאימים או שעשויים להיות בעייתיים לניסוי. הסטנדרטים של הפרובינג חייבים להיות גבוהים ומחמירים ולכן בדיקת התאמתם של הנסיינים הינה הכרחית ומתבקשת.
התנאים לקבלת נסיין לפרובינג:
ואלו הם התנאים שעל פי ויתולקס, הנסיין חייב לעמוד בהם:
1) הנסיין חייב להכיר את שיטת המחקר ההומאופתית ולדעת היטב את תורת התסמינים כפי שהיא מופיעה בספרות ההומאופתית- במטריה מדיקה.
2) על הנסיין להיות בטווח הגילאים 45-18 כך שבריאותו תהיה סבירה במונחים רפואיים של ימינו.
3) אין לקחת לניסוי אנשים היסטריים או חרדים, בשל אפקט הפלצבו. הם עשויים לפתח תסמינים רק בשל האקט עצמו ולא בהכרח מהתרופה- וזה אינו רצוי או טוב לניסוי.
4) הנסיין חייב להיות מסוגל להבין ולהעריך את רצינותו של ניסוי זה.
5) הנסיין חייב להיות מסוגל לחיות חיים נורמליים ככל האפשר. שיהיה לו מספיק זמן לישון, לאכול, ללכת ובקיצור לחיות חיים של מתינות והימנעות מהשפעות מוגזמות.
בחינה נוספת של הנסיינים
את הניסוי יש להכין חודש מראש לפחות. במהלך חודש זה, רושמים הנסיינים הפוטנציאלים במחברת שמהווה מעיין יומן לנסיין, לפחות 3 פעמים ביום את כל השינויים שעוברים עליהם ואפילו הקל שבקלים.
מטרת רישום זה היא לקבל את המצב (סטייט) של הנסיין כאשר הוא בריא (כלומר לפני הפרובינג) שכאשר יהיה צורך ניתן יהיה להשוות את מחברות הניסוי למחברת זו. סיבה נוספת היא שדרך מעבר על המחברת ניתן לזהות נסיינים שעברו את הסינון הראשון אך אינם מתאימים להמשך הניסוי.
אז מי לא יישאר?
1) אנשים עם הרבה סימפטומים מנטליים או רגשיים.
2) אנשים שבוודאות שכחו לציין סימפטומים או שתיאורם היה שטחי מידי.
3) אנשים הסובלים ממחלות של רגישות יתר כגון: אסטמה, קדחת השחת, אלרגיות, רגישות למזון ועוד….
מיקום הניסוי
באופן אידיאלי יש לבצע שלושה ניסויים בו זמנית, כאשר כל ניסוי במקום אחר ועם אנשים בני לאום אחר.
שלושת הניסויים אמורים להתבצע בהרים, במישור ובקרבת הים כל אחד בנפרד מהשני. פרמטרים אלו הם חשובים מאוד בעת עריכת הפרובינג וחייבים להילקח בחשבון. אך במידה וזה לא מתאפשר, הפשרה האידיאלית תהיה ביצוע של פרובינג באזור כפרי בגובה של כ 500 מ' עם אויר ומים צלולים.
האוירה במקום צריכה להיות רגועה ושקטה והנסיינים ישהו במקום 15 ימים. לאחר תקופה זו שבמהלכה הספיקו להתנקות מהאויר ולהירגע באוירה ויהיו יציבים, ניתן יהיה להתחיל בניסוי.
שלב ראשון בניסוי
הניסוי על תרופה חדשה יהיה בשיטת העיוור הכפול. הכוונה היא שהנסיינים וגם המשגיחים שלהם אינם יודעים מהו החומר הנבחן, ורק אדם אחד- עורך הפרובינג הוא זה שיודע מהו החומר.
חומר ופלצבו
החומר והפלצבו ייארזו באותה האריזה בדיוק עם קוד שיפריד בינהם ויהיה ידוע אך ורק לעורך הניסוי ויהיה חסוי. העורך מחליט למי לתת פלצבו (25% מהנסיינים) ומי יקבל חומר.
המגבלות: אסור לנסיינים ליצור קשר אחד עם השני לגבי הסימפטומים שלהם בשום נסיבות.
הפוטנצים:
חומר שאינו רעיל יינתן בפוטנץ של 1x-8x וחומר שהינו רעיל יינתן בפוטנץ של 8x-12x .
החומא יינתן 3 פעמים ביום בכל יום למשך כחודש, או עד להופעת הסימפטומים ואז יש להפסיק את נטילתו.
רישום היומן: רישום היומן נעשה כל העת גם לאחר הפסקת נטילתה של התרופה. הוא יימשך אפילו עוד כ3 חודשים לאחר הפסקת נטילת התרופה או עד שבטוחים כיאין יותר סימפטומים חדשים.
התגובות השונות: הנסיינים הנדירים ירגישו בריפויים של הסימפטומים שכבר היו להם בתוך מספר ימים, ויפתחו סימפטומים. הקבוצה הגדולה יותר תגיב לאחר כ20 ימים מנטילת התרופה, ורוב הנסיינים יגיבו לאחר התקופה המלאה של התצפית (כחודש ימים). מי שהגיב מהר הם הנסיינים הרגישים ביותר לרמדי, והם אלו אשר ימשיכו את הניסוי בפוטנצים גבוהים יותר. לאחר זמן ממושך, כאשר הובטח כי לא יווצרו עוד סימפטומים חדשים מהשלב הראשון, ניתן לעבור לשלב השני.
שלב שני
בשלב זה משתתפים רק הנסיינים הרגישים- אלה שהגיבו במהירות לפוטנצים הנמוכים. כעת הם מקבלים
. רבע מהנסיינים של שלב זה מקבלים פלצבו (אקראית). הם נוטלים את 30C אותה הרמדי אך כעת בפוטנץ
התרופה פעם ביום למשך שבועיים. כמובן אם קודם לכן מופיעים סימפטומים, יש להפסיק מייד את נטילת התרופה.
התצפית נמשכת לפחות לתקופה של עוד 3 חודשים או עד שברור שאין עוד סימפטומים חדשים שנוספים בשלב זה. המעקב נמשך עד לסיום הופעת הסימפטומים. כאשר אלו מסתיימים, רשאי הנסיין למסור את היומן לפאנל הניסוי ולחזור לביתו.
ניהול היומן של הפוטנצים הגבוהים יידחה בשנה, אשר במהלכה יש לעקוב אחרי הנסיין בסביבתו הטבעית.
שלב שלישי
לאחר מנוחה של שנה, שבים ומתכנסים הנסיינים הרגישים שהשתתפו בשלב השני של הניסוי באזור הכפרי, והם עורכים שוב רישום רישום ותצפיות על הבסיס שלהם (BASELINE ).
כעת, הם מקבלים מנה של 50Mאו 10M (ושוב רבע מהנסיינים מקבלים פלצבו) והם ניצפים באינטנסיביות למשך תקופה של כ3 חודשים, או עד שהסימפטומים חדלים להתקיים.
בסיומו של הניסוי נאספות כל המחברות של הנסיינים, ואחד אחד נרשם ומתועד כל סימפטום המייצג סטייה מהמצב ה"נורמלי" של הנסיין.
המפקחים נפגשים עם כל אחד מהנסיינים בניסיון לעבד ולהבהיר כל סימפטום בזהירות ככל שניתן בתיאור של הגורמים המציתים, הזמנים והאיפיונים שלהם. בסוף חושפים את הניסוי וכל הסימפטומים שמקורם בפלצבו נמחקים. המפקחים משווים את כל הסימפטומים שנותרו, ומציגים אותם לאור. חומר הניסוי נחשף.
ניסוחה של מטריה מדיקה
ויתולקס מציב רף של אמינות, גם לסימפטומים. לא מספיק שהם הופיעו בפרובינג. הם צריכים להופיע בכל שלוש הרמות: מנטלי, נפשי ופיזי. הסימפטומים צריכים להיות סימפטומים מרפאים עם ניסיון קליני של ריפוי מתוך אוסף של ניסיון קליני. בנוסף לכך צריך להיות המידע הטוקסיקולוגי (מההרעלות) של החומר.
יחד, תתקבל תמונה מושלמת של הרמדי מכל המקורות.
ויתולקס מתאר גם את הפרמטרים החשובים ביותר בשיפוט אמינותם של סימפטומים לפני שהם נכנסים אל דפי המטריה מדיקה ההומאופתית.
1) סימפטומים שנרפאים- אלו הם סימפטומים שנרפאו במהלך הניסוי או שנצפו שנרפאו בתהליך הריפוי הכולל של האדם בקליניקה.
2) תדירות- הסימפטומים שהופיעו הכי הרבה בין הנסיינים.
3) עוצמה- הסימפטומים המייצרים את האפקטים החזקים ביותר על הנסיינים.
4) פוטנץ- סימפטומים המתרחשים בניסוי בפוטנצים גבוהים יהיו יותר אמינים מאלו שמתקבלים מחומר גולמי.
5) תזמון- אלו הם הסימפטומים המופיעים בנסיין מייד עם נטילת התרופה ובמיוחד בפוטנצים גבוהים. אלו הם הסימפטומים המשמעותיים ביותר מאלו אשר מתרחשים מאוחר בפרובינג.
ויתולקס מתאר את ההתאמה שבין הרמדי לבין המחלה הטבעית שדומות אחת לשניה, כאל תדר מהדהד.
הוא טוען שיש לרמדי, ממש כמו למחלה הטבעית, איזשהוא מבנה כללי (אותו הוא מציג בספרו בצורה גרפית) ובגרף מתוארת המחלה הטבעית ובמקביל לה הגרף של הרמדי יהיה דומה מאוד אבל גדול יותר וחזק יותר מזה של המחלה הטבעית. ההסבר נעוץ בעובדה שלרמדי יש עוצמה והשפעות מחלות חזקות יותר על האורגניזם.
ויתולקס מתאר את המגוון הרחב של המטריות מדיקות. הוא טוען שהדרך הטובה ביותר להדגמת הופעתה של רמדי תהיה לעקוב אחרי אותן מטריות מדיקות ולעקוב אחרי גדילתה של הרמדי.
אפשר להציג את הרמדי עפ"י השימוש במהות או האישיות של הרמדי, כמו בהרצאותיו של קנט.
ניתן גם לסדר אותה עפ"י סיכומים של החומר, לפי סדר אנטומי וכתוספת ניתן להוסיף דוגמאות למקרים שרופאו. ניתן גם להסתמך ולהיעזר (אם הפרובינג הינו על רמדי קיימת) בכתביו המופתיים של האנמן ועוד….
ויתולקס מהלל ומשבח את המטריה מדיקה המופלאה של קנט, וטוען כי כל הומאופת במהלך התפתחותו חייב ללמוד או לעבור על המטריה מדיקה של קנט. תשבוחות נוספות היו כלפי האנמן והפרובינגים שהוא ערך שהיו "מופתיים" בתיאור הסימפטומים שלהם.
מהם בריאותו ומחלה- מאת אבישי קמינר
בריאות- שלמות הגוף ותקינות כל אבריו. מצבו של הבריא (המילון המרכזי). אם נסתכל פנימה למילה האנגלית בריאות-health ניתן לגזור מתוכה את המילה heal, שמשמעה ריפוי, כלומר משהו שנרפא, משהו שהיה חולה וחזר אל האיזון וההרמוניה.
בריאות נתפסת על ידינו כהימצאות במרכז, במעגל החיים ובחיבור לשפע. כאשר אנחנו בריאים אנו מסוגלים לעשות כל שברצוננו ואנחנו חופשיים. לכל אדם יש את כוח החיים שלו או הכוח החיוני (vital force) וכוח זה הוא זה שדואג בכל פעם ופעם לכוון אותנו ולחבר אותנו בחזרה אל השפע, ולהחזיר אותנו אל המרכז (מרכז מעגל החיים, הבריאות והשפע). ללא כוח זה אין חיים !!!
כאשר יש פגיעה חמורה בכוח החיים ונגרמת סטייה רצינית שמסיטה את הכוח החיוני, יש תנועה של ה vital force מהמרכז כלפי חוץ אל הפריפריה. מרכז המעגל הינו הבריאות האיזון והשפע בעוד שהמעגל החיצוני ביותר והסופי ביותר הינו מוות. למצב שבו הvf אינו מסוגל עוד לאזן בחזרה את הגוף אנו קוראים מחלה.
מחלה- חולי, הפרעה קלה או חמורה במצב בריאותו של הגוף.(המילון המרכזי) המילה מחלה באנגלית היא disease. אם נפרק את המילה לשני חלקים נקבל את התרגום ל-חוסר נוחות. אותה חוסר נוחות מייצגת את מצבו של הגוף במצב של חולי\ חוסר איזון.
מחלה אם כן, היא הסטייה של הvital force (כוח החיים) ממסלולו והבאתו לרמה שבה הוא אינו מסוגל עוד לאזן בחזרה את הגוף, ואינו מסוגל עוד להעניק בריאות מלאה\ שלמה.
מחלה מתפתחת מהדינמיות (כוח פנימי שפורץ החוצה) ולכן הטיפול במחלה חייב להיות באותה השפה, כלומר גם כן בצורה דינאמית (ולא בצורה חומרית או פיזית כפי שנהוג באלופתיה).
מחלה מנתקת את האדם מהשפע מההרמוניה ומהחופש שלו. כאשר אדם חולה הוא מוגבל בפעילותו הפיזית ולכן הוא אינו חופשי. מחלה מתוארת כמצב של דיסהרמוניה, אי-סדר הרבה בלאגן.
על מנת להשיב את הגוף בחזרה למצב של בריאות יש צורך לשפעל את הvf על מנת לגרום לו לשוב בחזרה למסלולו התקין.
מחלה נגרמת בדר"כ ע"י גורם אחד שאליו הגוף שלנו רגיש מאוד (מעין פגיעה בעקב אכילס שלנו) וזוהי הסיבה להסטה של ה vf , מה שגורם ליציאה מההרמוניה ולניתוק מהשפע. גורם זה נקרא exiting cause או הגורם המשלהב. גורם זה הינו אופייני מאוד במחלות אקוטיות- מחלות אלימות מאוד שמתפרצות בעוצמה מאוד גבוהה והן בעלות מהלך של התחלה, אמצע וסוף.
הסוף יכול להסתיים בשתי דרכים: 1. האדם נרפא בעקבות טיפול שניתן לו. 2. מוות .
הומאופתיה- הומאו- דומה , פתוס- סבל, כאב. זוהי שיטת ריפוי (אמנות הריפוי) בה משתמשים בעיקרון ה- דומה בדומה ירפא (חוק הדומים). כלומר: חומר שניתן לאדם בריא ויוציא סימפטומים זהים למחלה מסויימת (נאמר שפעת), יהיה החומר אשר ירפא את האדם החולה בשפעת. התרופה ההומאופתית בעצם מייצרת "מחלה וירטואלית" אשר מסייעת לגוף להילחם באותה מחלה וירטואלית (שדומה למחלה ממנה סובל החולה) ובעצם ע"י כך, משופעל הכוח החיוני (vf) ונלחם במחלה הוירטואלית, ובעצם מנצח את המחלה האמיתית.
ד"ר סמואל האנמן שהיה רופא במקצועו, החליט לזנוח את הרפואה לאחר שנואש ממנה ובעצם לאחר שהגיע למסקנה כי כל הטיפולים שהעניק למטופליו החולים לא הועילו ואלה לא נרפאו. האנמן ייסד את שיטת ההומאופתיה. דבר זה אירע בעקבות מאמר שתרגם, ופתח את עיניו וגרם לו להבין את עקרונות ההומאופתיה שקיימים מאז (תקופתו של האנמן) ועד היום.
ההומאופתיה הינה רפואה הוליסטית (whole) אשר מטפלת באחד, בשלם באדם וזאת בניגוד מוחלט לאלופתיה אשר מטפלת ומתייחסת למחלות ולסימפטומים בלבד מבלי להתייחס לחולה\לאדם.
תהליך הריפוי
תהליך הריפוי מתבצע בעזרת הוצאה של סימפטומים מהמטופל והתאמתם לתרופות ההומאופתיות הקיימות. הטיפול בחולה הינו טיפול בתרופה אחת שמטפלת באדם אחד באופן אינדיבידואלי במינון המדוייק ביותר (סימילימום). למעשה לא ניתן להגיע לסימילימום מאחר וקיימים כ-6 מילארד בני אדם ורק כ7000 תרופות הומאופתיות. העיקרון בהומיאופתיה אומר- תרופה אחת ויחידה תתאים באופן אינדיבידואלי לאדם אחד בלבד. מכאן שאנו לא מגיעים לסימילימום אלא לסימילריטי (דמיון) שהוא קרוב מאוד לסימילימום ואף טוב מאוד על מנת להשיב את הבריאות.
על התרופה (Remedy) לדבר בשפה של הסימפטומים (בשפה דינאמית) בכדיי שזו תהיה ברורה לגוף ושתפעל בצורה יעילה בפעם הראשונה בזמן נתון. את התרופה נותנים בסימילימום במנה אחת בודדת (חוק המנה הבודדת) על מנת לשפעל את הכוח החיוני. במידה והתרופה (Remedy) מבצעת רק חצי מהלך, על ההומאופת לזהות זאת ולתת תרופה נוספת אך כמה שפחות פעמים. על ההומאופת לדעת גם מתי התרופה אינה מתאימה ולהחליף אותה.
המטפל צריך להביא את החולה\ מטופל למצב של בריאות תקינה כי הרי זוהי משימתו העיקרית-האנמן. האנמן מדבר על כך שהרופאים עסוקים כל הזמן בלזהות מחלות וסימפטומים אצל החולים, וכל משימתם היתה הסרתם של אותם הסימפטומים. מאחר וההתיחסות היא שטחית ולא מתמקדת בחולה אלא במחלה הרופאים לא היו מסוגלים לרפא את החולה אלא רק את הסימפטומים שחלפו, ואחריהם היתה החרפה.
הטיפול בהומיאופתיה הוא סוג של שליחות או חובה. חובה לרפא ולעזור בדרך הקצרה ביותר הנעימה ביותר ולדאוג שהשבת הבריאות תהיה קבועה. האנמן מדבר על השליחות של ההומאופתיה בציינו את המילה mission שהיא שליחות, משימה ואולי מין סוג של מיסיונריות. הוא מציין גם את החשיבות במהירות ועדינות הטיפול והעובדה שזה יקבע ויחזיר את הבריאות לקדמותה- restoration of health . על הטיפול להיות קצר אמין וכמה שפחות לא נוח וכל זאת בהתאם לעקרונות הברורים וברי ההגשמה של ההומאופתיה (האנמן סעיף #2).
האנמן מתייחס ומייחס כבוד רב לחוקי הטבע עליהם מתבססת ההומאופתיה (עקרון חוקי הטבע). העקרון אומר שמה שהטבע הורס הוא גם מספק חומר שיכול לרפא\ לתקן. קנט, מי שהיה ממשיך דרכו של האנמן טוען גם כן כי אין לרפואה שיטה והיא אינה מבוססת על יסודות מוצקים. בכדי לרפא צריך בעצם שיטה ויסודות שכ"כ חסרים לרפואה. בטבע קיימים חוקי הטבע ולכן צריך להישמע להם ולהיעזר בהם על מנת להגיע לריפוי.
קנט רואה את הדברים הבאים כחשובים מאוד בהליך הריפוי (עפ"י העקרונות שגם הציג האנמן) :
1. השבת הסדר על כנו
2. ריפוי מהיר עדין וקבוע
3. בקיאות בחוקי ההומאופתיה והתרגול שלהם.
ככל שנרבה ונשתמש בכלי שנקרא הומאופתיה, כך נלמד טוב יותראת החוקים ונשתפשף יותר ונשלוט יותר ונשלוט בשפה ובחוקיה. מבחינתי הדבר מזכיר מאוד שחיה בבריכת מים (המשולה להומאופתיה) שבחיק הטבע. ככל שנרבה לשחות בה כך נשתפר בכושרנו- הכרה ושליטה בחוקים. ככל שנשחה יותר בבריכה הטבעית נלמד להכיר אותה טוב יותר ולזהות את המכשולים הטמונים בתוכה כגון סלעים במים, ענפים בולטים מים רדודים ועוד… (היכרות מעמיקה ונכונה בהומאופתיה וזיהוי המכשולים העומדים בפנינו כמטפלים). גם קנט וגם האנמן מדברים על הצורך "להשתפשף" בהומאופתיה- מה שיסייע לנו בהכרת החוקים והכללים ויעזור לנו להשתמש בה בצורה נכונה יותר.
על מנת שנהיה מסוגלים להבין ולהקשיב למטופל עלינו לשמש מעין כלי קיבול גדול בכדיי שנוכל להכיל את המטופל, להקשיב לו ולהבין אותו ואת מהות המחלה שלו. עלינו כמטפלים להיות "נקיים" ובעצם בלתי משוחדים. להיות מסוגלים להקשיב למטופל בצורה הכי "נקייה" שיש. בזכות הכלה זו ובהיותנו לא שיפוטיים כלפי המטופל, יוכל המטופל להשתחרר ולהיפתח בפנינו ולפתוח לנו את שערי ליבו- יוסף רוס. כאשר אנחנו לא שיפוטיים כלפי המטופל אנו מאפשרים לו להתבטא ולהיפתח בפנינו, ולהראות לנו את הדרך אל השער ואל המפתח שיפתח את השער. אותו "ניקיון" חשוב מאוד לנו כמטפלים.
גם האנמן וגם קנט מדברים פה אחד על הצורך להיות "נקי" (unprejudice). עלינו כמטפלים להיות כנים ונאמנים לחוקי ההומאופתיה ולהישאר מאוזנים במרכז. כל זאת , על מנת שנוכל להיות מאוזנים ולכוון את המטופל אל הבריאות החופש והשפע.
לפי האנמן המטפל צריך להיות מסוגל:
1. לבחור את התרופה המתאימה ביותר
2. להכין את התרופה בצורה נכונה (ניעור ודילול התרופה).
3. לתת את התרופה במינון הנכון (סימילימום\ סימילריטי) וגם בפוטנץ הנכון.
4. לדעת מתי לתת את התרופה (ביום או בלילה) וגם להיות מסוגל לדעת מתי לתת את הרמדי פעם נוספת (לדוגמא אם לא הסתיים לחלוטין מהלכה של התרופה ויש צורך בחידוש של המהלך אז נותנים רמדי פעם נוספת).
אסיים ואדגיש שוב את נושא "המתבונן הבלתי משוחד" עליו דנים קנט והאנמן. ההתבוננות היא הבינה והתבונה והיכולת שלנו להסתכל לעומקו של המטופל. דבר זה יתאפשר רק אם נהיה "בלתי משוחדים". ע"יההעמקה נוכל להבין בבהירות רבה יותר את המטופל שלנו, מה מפריע לו ומה בעצם גורם להשתמרותה של המחלה. בעצם היותנו כלי קיבול אנו מסוגלים לראות ולהבין כיצד כל זה משתלב ב basic delusion של המטופל, וכך להגיע ללב ליבו של המקרה.
הטיפול וההסתכלות לעומק הם ממש כמו ההומאופתיה. הם סובבים במעגלים פנימיים ספירליים עמוקים ואינסופיים ממש כפי שמתוארת ההומאופתיה. ככל שנחפור יותר כך נעמיק ונלמד יותר.
השוואה בין קלקריאה ליקופודיום וסולפור
מאת: אבישי קמינר
קלקריאה קרבוניקה ליקופודיום וסולפור הינן 3 רמדיז שהוגדרו ע"י האנמן כרמדיז אנטי פסוריות. לכאורה הן נראות מאוד שונות אחת מהשניה ושאין כל קשר בינהן, אולם קנט מתאר בכתביו את המעגל המיוחד של שלושתן, מעגל הקלציום ליקופודיום סולפור. קנט אומר שבעצם כל אחת מציגה מצב מסויים של האדם שנזקק לרמדי כאשר בעצם סולפור עוסק באגו, קלקריאה יותר בנושא של ביטחון ויציבות, וליקופודיום הוא המעבר ורצון לגדילה עצמית. הוא הדגים בכתביו כיצד המעגל הזה עובד בפועל.
בבואי להשוות בין ה 3 התקשיתי למצוא מן המשותף ולכן כשחשבתי על הפסורה, קפצה לי לראש האפיניות החזקה לעור שמאופיינת בפסורה (אם כי לא רק לעור!) ולכן החלטתי למצוא את המשותף להן בעור.
עור: באופן כללי עורם אינו בריא ולקח לו הרבה זמן להחלים מפציעות ושריטות. קיימות אקזמות, יובש וקשקשים . כמו כן יש כיבים ויבלות על העור, הרבה פריחות עוריות ומחלת העור הקשה פסוריאזיס.
החלטתי לבחון יותר את הסימפטומים הנפשיים שמאחדים את שלושתן:
1) MIND AILMENTS FROM ANTICIPATION
2) MIND HORRIBLE THINGS SAD STORIES AFFECT HER PROFOUNDLY
3) MIND OBSTINATE HEADSTRONG
4) MIND EGOTIZM SELF ESTEEM GEN.
5) MIND RELIGIOUS AFFECTION GEN.
6) MIND CONFIDENCE WANT OF SELF
7) MIND COWARDICE
8) MIND TIMIDITY
9) MIND HAUGHTY
10) FEAR GEN. PEOPLE OF ANTHROPOFOBIA
אבחנה מבדלת בין 3 הרמדיז:
קלקריאה יראה רפה מבוהל ומזיע ובאופן כללי מותש מכל מאמץ קל בין אם פיזי ובין אם מנטלי.
מוחמר מקור לחץ של בגדים וחלב.
מוטב מאויר יבש ושכיבה על הצד שכואב.
סולפור מאופיין בדר"כ כאדום פנים ,נקי מאוד או מסריח מאוד, גאוותן ופלספן- פילוסוף בלוי סחבות.
מוחמר מחום מדיכויים ממקלחת חלב, וממאמץ יתר במיטה.
מוטב מאויר פתוח תנועה והליכה והזעה.
ליקופודיום יראה מאוד בטוח בעצמו אוהב כוח , ומוקף אנשים שסרים למרותו, יסרב להופיע בפני אנשים חדשים
מבפנים מבוהל ומפוחד סובל מגזים בבטן.
מוחמר מלחץ של בגדים מאכילה מאכילת צדפות, מזג אויר סוער ,לחץ , חלב וירקות.
מוטב ממשקאות חמים מאוכל, מרטיה קרה, מתנועה וגרעפסים ומתן שתן לאחר חצות.
הרגישות (SUSCEPTABILITY)
הרגישות מייצגת את האדמה עליה עשויה להשתרש מחלה. לאדמה זו ישנן תכונות כמו לכל אדמה, אשר מייצגות את הייחודיות שלה והנטיות שלה. זהו בעצם הבסיס שלה והכוונה היא למיאזמה.
המיאזמה הינה הקילקול הראשוני והבסיסי אשר יצר דפוס במין האנושי, בעקבות דיכויים של מחלות ואי מתן תשובה הולמת להן בשפה שלהן (בשפה הדינמית). התשובות והטיפולים שניתנו היו ברמה החומרית, ומשם ואילך התגלגל לו קילקול זה וטבע את חותמו במין האנושי.
המיאזמה, או נכון יותר לומר הנטייה המיאזמתית (פרה דיספוזיציה), היא זו שבעצם מפעילה את הרגישות.
ניתן להגדיר את הרגישות כתגובת האורגניזם להשפעה חיצונית ופנימית. לכל אורגניזם יש רגישות משלו.
מטרת הרגישות היא ליצור סף- שימנע את הסוף. הכוונה היא שכדיי שמחלה תיכנס לאורגניזם ותיצור אצלו חוסר איזון ויצירת ניתוק מהשפע, היא צריכה לעבור איזשהו סף.
דבר ראשון היא צריכה להיות קשורה או לגעת ברגישות של האורגניזם, ודבר שני הוא שהיא צריכה למלא את הרגישות ולרצות אותה.
הרגישות במקרה זה מקבלת מעיין דימוי של ואקום בתוך האינדיבידואל. כאשר המחלה עומדת בשני תנאים אלו, היא יוצרת סיפוק של הרגישות וממלאת אותה, והרגישות חדלה מלהתקיים. התוצאה הישירה תהיה ניתוק מן השפע ותחילת המהלך של המחלה. מרגע שהמחלה יצרה שינוי באקונומיה של הגוף והרגישות נעלמה, הגוף מוגן בפני מחלות אחרות (אלא אם כן אלה יהיו חזקים מזו שנמצאת באורגניזם) והמחלה מתבטאת כלפי חוץ בעזרת הסימפטומים הייחודיים לה. מכאן גם נובעת החשיבות הגדולה של הרגישות באקונומיה האנושית, שכן אם לא היה כך, האורגניזם היה נחשף למספר מחלות שהיו חוזרות על עצמן בצורה מעגלית ללא כל הגבלה, ועל ידי כך היו גורמים למותו של האורגניזם.
הרגישות (SUSCEPTABILITY) האינדיבידואלית, נוצרת כתוצאה מהנסיבות והסביבה.
בני האדם, ממש כמו בעלי החיים והצמחים, מתפתחים אם התנאים מאפשרים זאת. לפיכך עליהם להתייצב בפני תנאים קשים וקיצוניים עבורם, מה שגורם להתפתחות שכנגד תנאי הסביבה, ופיתוחה של יכולת הלמידה להתמודד במצבים קיצוניים אלה. לתזונה וליכולת ההתבוללות (רביה) יש משמעות מכרעת בהתפתחות הרגישות. התזונה תשפיע על יכולת ההישרדות של הפרט בתנאים הקיצוניים על התפתחותו ועל קיומו, וכן על היכולת של הפרט לאחר שהסתגל ועבר שינוי פנימי להוריש לצאצאיו את אותן תכונות כחלק מתהליך ההסתגלות שלהם לסביבתם.
דוגמא לכך מעולם החי תהיה ההסתגלות של דוב הקוטב לתנאי הקור הקיצוניים החלים בסביבתו. הדוב פיתח התנגדות לסביבה וכעת מותאם לה, ויכול לשרוד בתנאי קור קיצוניים אלו ומסוגל להעביר תכונותיו הלאה לדורות הבאים. אבל אם ניקח את הדוב שרגיל לתנאי הקור הקיצוני ונשים אותו בסביבה חמה הוא לא יחזיק מעמד. זה קורה משום שהוא חסין בפני קור, אך רגיש לחום.
בבני האדם ניתן לזהות את ההבדלים בתזונה למשל. יש אנשים שיגיבו לבשר כמו לרעל, בעוד שאחרים לא יגיבו. ניתן לראות זאת גם במישור הפיזי. יש אנשים שלא יגיבו למחלה ואחרים יהיו מאוד חולים, או אנשים שיגיבו בצורה קיצונית לתנאים מסויימים כגון קור, בעוד שאחרים לא יגיבו. הכל תלוי במידת הרגישות של הפרט.
חשיבותה של התורשה בכל הנוגע לרגישות של פרט תהיה מכרעת, שכן עפ"י הדוגמאות הקודמות, אם פרט לא יהיה מסוגל להעביר בתורשה את הרגישות שלו לצאצאיו (לאחר שזה כבר הסתגל לסביבתו), הרי שגורל המשך השושלת שלו נדון לכליה וסיכויי הישרדותה קטנים. יהיה על צאצאיו לעבור דרך ארוכה על מנת לפתח שוב את ההתנגדות לסביבה, מה שעשוי לגזול מהם הרבה זמן יקר ואנרגיה שכל כך חיוניים להישרדותם.
הפרה- דיספוזיציה קשורה באופן ישיר אל המיאזמה ולנושא התורשה והיא מעניקה נדבך נוסף שמעלה את רמת החשיבות של התורשה והקשר המיאזמתי לרגישות של הפרט.
הרגישות האינדיבידואלית מתבטאת כמו ואקום באינדיבידואל, ולפיכך היא מושכת אליה את הדברים הנמצאים על ציר הרטט שלה. זה יכול להסביר את הסיבה למשיכה שלנו כבני אדם לאוכל- למשהו שנוגע ברצון של הגוף.
למשיכה הזו יש פן נוסף וחשוב שכדאי להבין אותו. המיאזמה שהינה האדמה והבסיס לצמיחה, מהווה בעצם קילקול ראשוני. הרגישות, בשל היותה ואקום פנימי, מושכת אליה גם מחלות הנמצאות על אותו הציר.
מחלות ילדות קיימות בשל הרגישות המיאזמתית הקיצונית, ותפקידן הוא לתקן את אותו קילקול מיאזמתי.
לתת תשובה הולמת שתתקן את הליקוי. לאחר שהמחלה מסיימת את מהלכה הילד נותר מחוסן בפני התפרצויות נוספות של אותה המחלה. המערכת שלו הפכה להיות יותר בהירה על ידי החיבור שנקרא בפי האנמן- "מצב המחלה הדומה" או בפינו- חיסון. לאחר המחלה מגיעה ההחלמה ובעקבותיה הצמיחה של הנבט- הילד , שכעת שורשיו אוחזים חזק יותר באדמה המיאזמתית המתוקנת, שמאפשרת יותר צמיחה.
תהליך החזרה לבריאות
תהליך הפרובינג של רמדי מעניק לנו בסיס בין דמיון של רמדי לאינדיבידואל החולה, וזאת משום שבפרובינג נוצרת רגישות מלאכותית הדומה לרגישות האדם החולה. לרמדי יש השפעה מאוד חזקה על האינדיבידואל אף יותר מזו של מחלה טבעית, וזאת משום שניתנת לנו האפשרות לבחור ולהתאים לחולה את הפוטנץ (עוצמת המחלה הזמנית) המתאים לו, ושהינו חזק מן המחלה ממנה הוא סובל. הרמדי בעצם היותה בפרובינג יכולה להשפיע על האקונומיה והמצב של האדם (ניתנת בפוטנצים) והיא צפה בתוך האינדיבידואל מבלי יכולת שלו להתנגד לגורם המחלה, בעוד שלמחלה טבעית אדם רגיש רק במישור מסויים.
תהליך הריפוי ותהליך ההידבקות במחלה דומים בעקרונתיהם. ההבדל המהותי בינהם הוא שבהידבקות במחלה האדם נדבק כי הוא רגיש לגורם המחלה בהתאמה עם המישור עליו הוא ניצב , עם היחלשות המופיעה בזמן זה. בתהליך הריפוי יש לאדם את כל רמות הפוטנץ שבעזרתן הוא יכול להתאים את התרופה לרגישות של הבן- אדם (רגישות משתנה).
חשוב מאוד לשמר את הרגישות הנורמלית ולמנוע את ההרס שלה במצב נורמלי.
במצב של חולי הרגישות הופכת להיות מוגזמת, ועלינו להיות זהירים ולא לגרום לה חלילה להיחלש.
מטרת ההגזמה הזו היא לסייע לנו למצוא את הרמדי המתאימה. דרך תהליך זה, ניתן למצוא רמזים לרמדי הדומה. חשוב לזכור שרק ניהול בידי רמדי דומה יגרום לסיפוקה של הרגישות, ולתחילת תהליך הריפוי.
כעת, כאשר הרגישות היא מוגזמת והגוף מעניק לנו סימפטומים, עלינו לבדוק איזו רמדי הכי דומה עולה במקרה זה. חשוב מאוד לזכור שעל הרמדי להיות מוצבעת ע"י הסימפטומים ולהיות הכי דומה שיש (סימילימום). ככה ניתן לטפל במקרה בצורה הומאופתית.
לאחר שבחרנו את הרמדי עלינו לאמוד את המינון שיש לתת (הפוטנץ) ולזכור שעליו להיות מעט יותר חזק בעוצמתו מזה של המחלה הקיימת במטופל.
חשוב מאוד לשים לב לאחר מתן התרופה- האם הרגישות באה על סיפוקה במלואה? חייבים לבדוק זאת, שכן אם לא, הרי שהרמדי שניתנה לא הייתה הדומה ביותר (סימילימום) ולכן הריפוי יהיה חלקי. ואם כן סופקה במלואה, יש לשים לב ולעקוב אחרי הסימפטומים, שכן אם ניתן שוב פעם מנה מאותה הרמדי שנתנו בתחילה ללא מעקב, ייתכן מאוד ונתנו רמדי בצורה לא הומאופתית! דבר כזה הוא רע מאוד שכן הוא עלול לגרום לדיכוי!
שביל הזהב לריפוי מהיר עובר דרך מעקב זהיר בזמן מחלה אחרי הסימפטומים של הרגישות המוגזמת, בחירת הרמדי הדומה ביותר, על מנת לקבל ריפוי מלא ולא חלקי, דרך המינון (פוטנץ) המתאים ביותר בכדיי שיספק את הרגישות במלואה, וכלה במעקב אחרי הסימפטומים והיעלמותם.
כאשר קיים ריפוי מלא- כל הסימפטומים נעלמים (בהדרגה, אם ניתן לבן אדם הסימילימום שלו).
לכן חשוב מאוד לעקוב ולתת למטופל "הכי סימילימום שיש".