המחלות הכרוניות עמודים 103-113
הרופאים המודרנים לעולם לא נתנו סולפור בלבד כדי לרפא גרד, מכיוון שהעם מעולם לא הכירו במחלת הגרד כמחלה פנימית, הם רק קישרו את זה למשהו חיצוני וניסו להסיר את הגרד במינונים גבוהים מאוד שלא ריפאו את המחלה ואף החמירו אותה., או יצרו מחלה חדשה, מכיוון שהכוח הויטלי מגיב למינון הגבוה באופן אלים, בשלשולים או והקאות מבלי להשתמש בכוחות הריפוי שלו.
על מנת לרפא ע"י תרופה הומאופתית אנטי פסורית על התרופה להינתן במינון נמוך והכנה בפוטנץ.
גם הגרד הטרי ביותר שקל לרפאו אינו ניתן לריפוי ע"י אמצעים חיצוניים ובמינונים גבוהים, בקלות ניתן לראות שלאחר שההתפרצות העורית נעלמה, הפסורה הפנימית התפתחה לסימפטומים משניים והפכה למחלות כרוניות בסוגים שונים.
נכון שרואים הרבה חולים שנפתרו מהסימפטומים שלהם באמבטיות סולפור אך בריאותם לא שבה.
בבוא הזמן שחולף והפסורה שוב מרימה ראש או עם אותם סימפטומים או עם סימפטומים יותר מעיקים ממקודם, או באיברים חשובים יותר.
אנשים בורים יחשבו שהטיפול ריפא אותם מהמחלה הקודמת ושעכשיו ישנה מחלה חדשה ועליהם לטפל בה באותה הדרך הם לא יודעים שהמחלה החדשה היא רק טרנספורמציה של הפסורה, הם תמיד מגלים שהטיפול השני גורם למעט יותר הטבה ואף להחמרה.
בקיצור הטיפול בסולפור ע"י הרופאים גורם רק לנזק.
הריפוי של פסורה ישנה שההתפרצויות העוריות הוסרה ממנה גם אם היא פסורה לטנטית וגם אם המחלות הכרוניות כבר פרצו,
לא יושלם בעזרת סולפור בלבד ולא עם אמבטיות סולפור טבעיות או מלאכותית.
באופן כללי, מלבד מקרים יוצאי דופן של מחלות גרד חדשות שלא דוכאו, כל פסורה באם לטנטית ובאם פעילה לעיתים רחוקות נרפאית ע"י רמדי אנטי פסורית אחת אלא מצריכה שימוש בכמה רמדיס ובמקרים הגרועים מספר רב של רמדיס על מנת להגיע לריפוי המושלם.
זה לא צריך להפתיע אותנו אם אנחנו חושבים על כך שהפסורה היא מיאזמה כרונית שעברה באלפי שנים דרך מיליוני אנשים ולה מגוון רחב של סימפטומים שמתפרסים על אין ספור קונסטיטוציות השונות אחת מהשניה בתחביבים, אקלים, השכלה, אורח חיים וכו'
לכן, זה לא מוזר שתרופה אחת היא לא מספקת לרפא את הפסורה כולה על כל צורותיה.
אז כפי שנאמר כשההתפרצות של הגרד היא ראשונית וההדבקה נעשתה לאחרונה, ניתן לרפא ע"י סולפור בלבד ולעיתים במנה בודדה זה לא יכול להיעשות בכל מקרה כיוון שאם ההתפרצות נותרה על העור זמן מה למרות טופלה באמצעים חיצוניים מדכאים הפסורה הפנימית תתקדם וסימפטומים נוספים יופיעו.
במקרים אלה סולפור לבדו אינו מספיק כדי לרפא.
למה יש לשים לב בטיפול במחלות הכרוניות?
באשר לדיאטה ולאורח חייו של החולה אני יעיר מעט ואשאיר כל מקרה לגופו לשיפוטו של ההומאופת, כמובן שכל מה שמהווה מכשול לריפוי יש להסירו.
דיאטה הומאופתית נוקשה ואורח חיים לא מרפא את המחלה הכרונית
נראה זאת על חולים שצייתו במשך שנים לדיאטה נוקשה ומחלתם לא נרפאה ואף התקדמה כטבען של כל המחלות הכרוניות
על ההומאופת להיות כנוע לדיאטה ולדרך החיים של החולה וע"י כך להגיע לריפוי בביטחה מאשר ע"י התעקשות על חוקים נוקשים במקרים רבים לא ניתן לציית להם כך שעל החקלאי להמשיך לעבוד בשדה על עקרת הבית להמשיך לעבוד בבית וכו',
יש לאסור רק עבודות המפריעות לבריאות וזה לשיקולו של ההומאופת.
יש להורות לגברים שעובדים בחדר סגור ולא עבודה פיזית לעשות יותר הליכות באוויר הפתוח מבלי שזה יבוא על חשבון העבודה שלהם.
גם האנשים מהמעמד הגבוה צריכים ללכת יותר ממה שנוהגים
על ההומאופת למתן הרגלים קיצוניים.
תלמידים גם כדאי שלא יתאמצו יותר מדי עם המוח…. משפט גדול!!!
כמובן שיש לאסור על כל החולים לקחת רמדי על דעת עצמם.
במעמד הגבוה יש לאסור בשמים ומים ריחניים
אם החולה רגיל ללבוש צמר אז אי אפשר לשנות לו את זה אבל כשהמחלה נעלמת אפשר להחליף את הצמר בכותנה…
יש דברים שההומאופת לא יכול להיכנע להם זה אמבטיות, כוסות רוח, והקזת דם.
באשר לדיאטה כל אדם יכול לסבול מעט הגבלות, על המעמד הנמוך אין לשים יותר מדי מגבלות בעיקר אם החולה מסוגל לעבוד.
האדם העני יכול להבריא גם עם דיאטה של לחם ומלח, יש רק להגביל אותו בבצל, ופלפל.
לקפה יש השפעות מריעות על בריאות הגוף והנפש צעירים עד גיל 20 או 30 יכולים להפסיק בפתאומיות בלי נזק, אבל אנשים מעל גיל 30 ו40 אם שתו כל חייהם עדיף להוריד את הקפה בהדרגה.
עד לפני 6 שנים עדיין חשבתי שאנשים מבוגרים שלא מוכנים להוריד קפה יש לאפשר להם לשתות בכמויות קטנות אך מאז השתכנעתי שיש לוותר על קפה כי הוא מזיק.
ולרב החולים, שיש להם ביטחון במטפלים שלהם יעשו זאת ברצון ולמען בריאותם.
כמו הקפה גם התה הסיני מעורר את העצבים ומחלישם גם כאשר חלש ושותים מעט, לא חשוב באיזה גיל , על חולים אלה יש לשתות משקאות חמים לא מזיקים במקום.
חולים בדר"כ בשימחה שומעים לעצה של המטפל הנאמן שיש הגיון בעצותיו.
באשר להגבלות ביין הומאופת יכול להיות קליל יותר רחמן יותר כיוון שבחולים כרוניים כמעט ולא יהיה צורך לאסור את זה.
חולים שצורכים יין בכמות רבה מאז נערותם לא יכולים לוותר על זה לגמרי ובבת אחת מכיוון שזה יגרום לשקיעה של כוחם במכשול להבראתם ואף לסכן את חייהם.
אך הם יסתפקו בשבועות הראשונים לשתות את היין מעורבב עם כמות בכמות זהה של מים לאחר מכן בהדרגתיות פי שתיים שלוש ארבע חמש ושש מים וקצת סוכר וזה כבר בסדר.
במטרה לרפא יש לוותר על ויסקי וברנדי…