המחלות הכרוניות- עמודים 143-155
THE MEDICINES
התרופות אשר נמצאו יעילות עד כה בטיפול במחלות כרוניות יוצגו בחלק הבא בהתאם לפעולתן הטהורה על גוף האדם. וכן יוצגו אותן תרופות שמטפלות במחלות ממקור פסורי, סיפילטי או סיקוטי.
הפסורה, המיאזמה העתיקה ביותר, והמקור לשתי האחרות, אשר התפשטה במשך מיליוני שנים דרך מיליוני בני אדם, לבשה צורות רבות ומגוונות בכל אחד מהאורגניזמים בהן השתרשה. לפסורה יכולת לשנות את עצמה במידה כזו שיכלה לגרום מגוון כזה של תחלואים אותם אנו רואים במטופלים הרבים הסובלים ממנה.
מטופלים אשר הסימפטום העיקרי- הגרד- סולק מהעור פנימה באמצעות טיפולים אלימים.
נראה כי מיאזמה זו, אשר כמו טפיל מחפשת דרכים להיכנס ולהשריש את עצמה בגוף האנושי ולהישאר בו, מסוגלת להתפתח בכל כך הרבה דרכים במשך אלפי שנים ולייצר תחלואים שונים שאמנם שייכים לפסורה אך שונים זה מזה.
שינויים אלו נובעים, במידה רבה, מההבדלים הפיזיים והבדלי האקלים המאפיינים מקומות שונים בהם אנשים נגועים בפסורה, ובחלקם מעוצבים מאורח החיים השונה שלהם. ילדים החיים באוויר המזוהם של העיר מפתחים רככת , גזזת (ringwarm ), סקרופולה (מצב שחפתי בילדים במיוחד הכולל הגדלת בלוטות לימפה בצוואר), סרטן עצמות, עקמומיות, מחלות עור פיטריתיות מסוימות ועוד. מבוגרים מפתחים חולשה עצבית, חוסר מנוחה, גאוט וכו'. כל השינויים האחרים באורח החיים ובמקצועות של האנשים וכן הקונסטיטוציות האופיניות לכל אחד מהם, מאפשרים את המגוון הרחב של המחלות הפסוריות כך שברור שנדרשות יותר תרופות כדי להשמיד מחלות אלו.
לעתים קרובות נשאלתי כיצד ניתן לדעת מראש כי חומר מסוים הוא אנטי פסורי. למעשה, אין שום דרך לדעת זאת. אין סימנים חיצוניים נראים . אך בכל זאת, במהלך פרובינג של כמה חומרים , חלק מהם הראו זיקה מיוחדת למחלות פסוריות. לדוגמה, היעילות של הצמח ליקופודיום אשר זוכה לשבחים בפולניה כוונה אותי לשימוש באבקה שלו לנגעים פסוריים. רמז נוסף- דימומים שנעצרו באמצעות כמויות גדולות של מלח. כמו כן, היעילות של גואיקום (סוג צמח), סאראספילה ומזרום, אפילו בזמן העתיק כשמחלות מין לא יכלו להירפא באמצעות כספית אלא באמצעות אחד מצמחים אלו, שהסיר את המצב הפסורי המעורב במחלה.
ככלל, ניתן לראות מהסימפטומים הטהורים שהם מוציאים, כי רוב ה- earths (לא ידעתי איך לתרגם את זה ), האלקאליים והחומצות וכן המלחים הניטראליים שמתחברים אליהם, בנוסף לכמה מתכות , נחוצים בהחלט לריפוי הסימפטומים הרבים של הפסורה.
הדימיון הטבעי בין הסולפור, האנטי פסורי המוביל, לפוספורוס ולעוד כמה חומרים דליקים מממלכת הצומח, הוביל לשימוש אנטי פסורי בהם, וכן בחומרים ממלכת החי אשר הוכיחו עצמם דרך הניסויים.
ועדיין, רק רמדיס אלו שהשפעותיהן הטהורות על בריאות האדם נתנו אינדיקציה ברורה על שימושן במחלות פסוריות גלויות לעין, הוכרו כאנטי פסוריות. בבוא הזמן ראוי להכליל גם תרופות אחרות ברשימה האנטי פסורית. אם כי אפילו היום אנו יכולים לרפא באמצעות הרמדיס האנטי פסוריות הידועות לנו, כמעט כל מחלה כרונית שלא ממקור מיני, וזאת במקרה שהמטופל לא "קולקל" בטיפול אלופתי , והכוח הויטלי שלו לא דוכא ועוד שאר נסיבות חיצוניות לא הפכו את הריפוי לבלתי אפשרי.
בכל מקרה יש לציין כי שאר הרמדיס , כולל מרקורי, יכולות לבוא בחשבון במצבים מסוימים של פסורה.
ההומאופתיה בעצם פתחה וקדמה את השימוש בחומרים גולמיים למצב בו הכוחות הטמונים בחומרים אלו מנוצלים היטב. לחלק מחומרים אלו במצבם הגולמי, השפעה מרפאת חלקית מאוד (מלח ואבקת ליקופודיום לדוגמה). לאחרים ( זהב, קוורץ אלומיניום) כמעט ואין השפעה מרפאת, אך כולם מקבלים את השפעתם המרפאת באמצעות ההכנה המיוחדת של ההומאופתיה.
חומרים אחרים, לעומת זאת, הינם רעילים ביותר במנות מזעריות (ארסן וכספית) ומסוגלים לגרום לתוצאות הרסניות במגע עמם אך בהכנה הומאופתית לא רק שהשפעתם המסוכנת מתמתנת אלא שהם מקבלים כוחות ריפוי מפותחים.
השינויים אשר מתרחשים בחומרים גולמיים , במיוחד באלו הרפואיים, באמצעות כתישה ממושכת יחד עם אבקה לא רפואית או כאשר הם מומסים תוך כדי ניעור ממושך בנוזלים לא רפואיים, הם כל כך מופלאים ובלתי ייאמנו עד כדי כך שניתן לראותם כנסיים ממש וזה מקור גדול לאושר שגילוי נפלא זה הוא מנת חלקה של ההומיאופתיה.
לא רק שחומרים רפואיים אלו מפתחים את כוח הריפוי שלהם בצורה מופלאה , אלא הם גם משנים את ההתנהגות הפיזיו-כימית שלהם. כך שאם במצבם החומרי לא היו מסיסים במים או באלכוהול, הרי לאחר הטרנספורמציה שעוברים בהומיאופתיה הם נהיים מסיסים.
לדוגמה- הנוזל החום שחור של הדיונון שהשתמשו בו לציור ולצביעה , במצבו החומרי (crude ), מסיס רק במים. לא באלכוהול. אבל באמצעות המיהול הזה הוא נהיה מסיס גם באלכוהול.
כך גם אבקת ליקופודיום צפה באלכוהול ובמים מבלי שיש להם השפעה עליה- הליקופודיום החומרי הוא חסר טעם ואינו פעיל כשנכנס לקיבה של האדם. אך כאשר הוא משתנה ע"י מיהול , לא רק שהוא מסיס לגמרי בכל אחד מהנוזלים אלא גם מפתח כוחות ריפוי חזקים , כך שיש צורך בהשגחה קפדנית במהלך השימוש בו.
דוגמה נוספת- קליפת צדפה שנעשית מסיסה במים או באלכוהול ע"י כתישה ומיהול.
ולבסוף- מי היה מייחס לחומרים כמו קוורץ או חול מסיסות במים או באלכוהול, לא כל שכן תכונות ריפוי כלשהן ועדיין בתהליך של דינמיזציה (פוטנטיזציה) המיוחד להומיאופתיה , באמצעות המסת סיליקה עם alkaline salt ואז הפרדה מהזכוכית , לא רק שנהיה מסיס במים או אלכוהול בלי שום משקע אלא משחרר את כוחות הריפוי הנהדרים שלו.
אך החומרים הכימיים הרפואיים שמוכנים בצורה זאת, עומדים, נוסף לכך, גם מעל חוקי הכימיה.
מנה של פוספורוס, בפוטנציה גבוהה, יכולה לשכב במעטפת נייר במגרה ועדיין, כאשר תילקח לאחר שנה, תראה את כוחות הריפוי שלה. לא הכוחות של החומצה הפוספורית אלא הכוחות של הפוספורוס הטהור עצמו.
כך ששום נטרול לא מתרחש בצורה הגבוהה הזו של החומר.
ההשפעות הרפואיות של natrum carbonicum, ammonium, baryta ומגנזיה, במצב הפוטנץ שלהם כאשר מנה מהם נלקחת, היא אינה מנוטרלת כמו החומר הבסיסי במצב הcrude שלו ע"י טיפה של חומץ הנלקחת לאחר מכן. ההשפעות הרפואיות שלהם לא משתנות ולא נהרסות.
(הערה לקטע הבא: האנמאן מפרט בדיוק רב כיצד מבצעים בדיוק את ההכנה . הרשיתי לעצמי לקצץ קצת בפרטים למען התמונה הכללית…)
בהכנה כזו, המיוחדת להומיאופתיה, אנו לוקחים גרגר אחד מהחומר באבקה (סיליקה, בריטה קרבוניקה, מגנזיה קרבוניקה וכו'). גושי המתכת אשר עדיין לא רוקעו מגורדים ומושחזים במים או באלכוהול. את זה שמים בשליש ממאה גרגירים של סוכר חלב טחון ושמים במכתש (כלי בו משתמשים להכנות רוקחיות) מפורצלן לא מצופה . התרופה וסוכר החלב מעורבבים יחדיו ואת התערובת הזו כותשים בכוח במשך6 דקות . לאחר שהתערובת נכתשת והיא הומוגנית , כותשים שוב בכוח במשך 6 דקות ולאחר מכן מוסיפים עוד שליש ממאה גרגירי הסוכר הטחון מערבבים וכותשים באמצעות העילי במשך 10 דקות ולבסוף מוסיפים את השליש האחרון של הסוכר הטחון ואז כותשים שוב את כל התערובת הזו במשך רבע שעה בערך ולבסוף מאחסנים בבקבוק סגור היטב ורושמים את שם החומר ו- 100 כי הפוטנץ הוא 1 ל100 .
כדי להעלות בפוטנץ את החומר לדילול של 10000 , גרגיר אחד מהאבקה הנ"ל שוב מעורבבת עם שליש מ100 גרגירים אבקת סוכר טחון באותה צורה בה מכינים את הפוטנץ הראשון.
במטרה ליצור הומוגניות בהכנות ההומאופתיות, ובמיוחד באלה של האנטי פסוריות, בצורה של האבקה, אני מייעץ להעלות רק עד הפוטנץ המיליון (אחד חלקי מיליון). לא יותר ולא פחות ולהכין מזה את התמיסה ואת הפוטנצים הנחוצים .
הכתישה צריכה להעשות עם כוח אבל במידה, כדי שסוכר החלב לא יימעך בכוח על דופן המכתש אבל עדיין שאפשר יהיה לגרד אותו מהדופן תוך 4 דקות.
כעת- בהכנת התמיסה מהאבקה , ובהבאת הרמדי לצורה הנוזלית (כדי שאפשר יהיה להמשיך בדינמיזציה) , אנו נעזרים בתכונות של כל החומרים הרפואיים שכאשר מובאים לפוטנץ המיליון (אחד חלקי מיליון), הם מסיסים במים או באלכוהול. תכונה זו עדיין לא ידועה לכימיה.
כל דילול של האבקה (1/100 , 1/10000 , ואחד למיליון או I ) נעשה באמצעות כתישה שש פעמים במשך שש דקות ושש פעמים של גירוד האבקה מדופן המכתש, למשך ארבע דקות – בכל פעם.
(בהתחלה השתמשתי בחלק קטן מגרגירי מהאבקה כדי להעלות בפוטנץ באמצעות כתישה . אך מכיוון שגרגיר זה קטן מכדי להגדירו במדויק ככמות מסוימת ומכיוון שההומיאופתיה צריכה להימנע מחוסר דיוקים כמה שאפשר , הגילוי שכל התרופות יכולות להשתנות מאבקות לנוזלים שבהם אפשר להשתמש בכמות מדויקת , גילוי זה היה בעל ערך רב בשבילי. וכמו כן מנוזלים אפשר להכין בקלות פוטנצים גבוהים יותר).
את התמיסה הראשונה אי אפשר להכין עם אלכוהול טהור משום שסוכר חלב אינו נמס באלכוהול. לכן מכינים אותה בתערובת של מים ואלכוהול. חצי חצי.
לגרגר אחד של האבקה הרפואית שנכתשה עד לפוטנץ I (c3), מוסיפים 50 טיפות של מים מזוקקים ומסובבים את הכלי כמה פעמים עד שגרגיר נמס ולזה מוסיפים 50 טיפות אלכוהול ואת הכלי מנערים פעמיים. כותבים את שם התרופה ואת הפוטנץ- 1/100 . טיפה מזה מוסיפים ל99 טיפות אלכוהול טהור ושוב מנערים פעמיים וכן הלאה.. (במהלך הרבה ניסויים הגעתי למסקנה שיש לנער פעמיים ולא 10 כמו שעושים אחרים כי בצורה זו ההשפעה הרפואית של הרמדי יותר טובה).
הכלים שמשמשים להכנת הרמדי , אסור להשתמש בהם להכנת תרופות אחרות למרות ששוטפים ומנקים אותם לעתים קרובות. בכל פעם יש להשתמש בכלי אחר.
הכדורים (גלובולים) שאותם מרטיבים עם התרופה , צריכים להיות באותו גודל, בערך בגודל של גרגירי פרג, כך שהמנה תהיה קטנה מספיק וגם כדי שיהיה מדד להשוואה בין תוצאות הטיפול ברמדי, עם הומיאופתים אחרים.
כדי להרטיב את הגלובולים, שמים כמות מדודה שלהם בכלי חרס קטן. כלי זה צריך להיות יותר עמוק מאשר רחב, כמו אצבעון גדול. מזליפים כמה טיפות של התרופה שהושרתה באלכוהול כך שהנוזל יחדור לכל הגלובולים תוך דקה. כעת הופכים את הכלי ומרוקנים את התכולה על נייר סופג נקי מקופל לשניים, כך שהנוזל העודף ייספג בנייר. לאחר שהגלובולים מתייבשים מאחסנים אותם בכלי סגור היטב .
התרופה המתקבלת היא הומיאופתית משום שהיא אינה זהה למקור ממנו הוכנה. אפילו אם הרמדי המוכנה תינתן לאותו אדם ממנו נלקחה, היא עדיין תהיה דומה ולא זהה לחומר הגולמי שממנו הוכנה. היא תהיה יעילה לאותו אדם רק בצורת הפוטנץ שלה, שהרי החומר עצמו ממנו נעשתה נמצא כבר בגופו של אותו אדם ואינו משפיע עליו. הפוטנטיזציה והדינמיזציה משנות את החומר הגולמי בדיוק כמו שעלה זהב, לאחר פוטנטיזציה,
אינו זהב גולמי יותר. בכל שלב של הפוטנטיזציה והדינמיזציה חל שינוי נוסף בחומר.
כך, הפסורינום למשל, במצב הפוטנץ, אינו זהה יותר לחומר ממנו נרקח אלא רק דומה ביותר. סימילומום.