סמואל האנמן
ההומאופתיה הקלאסית נוסדה ע"י רופא גרמני בשם סמואל האנמן.
ואלה תולדות חבלי הלידה של ההומאופתיה הקלאסית- שיטת הריפוי שרבים בזים לה, אך יתרה מזאת, רבים חוששים ממנה.
סמואל האנמן (1755-1843)
האנמן נולד בחבל ארץ סקסו בגרמניה ב 10.4.1755
האנמן האב, והשפעתו על סמואל האנמן
אביו של האנמן שהיה צייר פורצלן, היה איש פשוט ומאוד מיוחד. הוא היה האדם שעודד את האנמן הצעיר לפתח את חשיבתו, לבצע חשיבה ואבחנה מבדלת ותירגל אותו היטב לקראת המשך דרכו בחיים.
אביו של סמואל האנמן ראה בבנו את הפוטנציאל העצום הטמון בו, ולכן ראה זאת כמשימה חשובה לפתח את חשיבתו של בנו על מנת שזה יממש את הפוטנציאל הגלום בו.
הוא נותן לו כלים לפיתוח החשיבה גם רגשית גם מנטאלית וגם פיזית. הוא מעודד את האינטליגנציה של האנמן הבן, שנחשב ואובחן כילד פלא מוכשר בזמנו.
הכישרון והפוטנציאל יוצאים לאור
סמואל האנמן היה ברוך בכישרון רב. הוא שלט ב7 שפות שונות מגיל צעיר, וזכה במלגות ללימודי רפואה.
את לימודיו הוא סיים בגיל 24 והחל לעסוק ברפואה. בנוסף הוא גם למד כימיה, ולפרנסתו עסק גם בשיעורים פרטיים ובתרגום ספרים.
אחד המשפטים החזקים ביותר שאותם קיבל ושינן והעביר האנמן גם לבאים אחריו היה משפט שלימד אותו אביו:
"העז לשאול, העז להיות חכם".
במשפט מפתח זה, טמונה הסתכלותו הייחודית והאופיינית של סמואל האנמן- לא לקבל שום דבר כמובן מאליו או כאמת מוחלטת! תמיד לבדוק את הדברים עד הסוף!
האנמן וחיבורו לעולם הרפואה
במהלך שנותיו כרופא, מוצא עצמו האנמן מתוסכל ביותר. הוא מסייע לחוליו כפי שלמד ועושה את המיטב על מנת לרפא את חוליו ומטופליו, אך הוא מגלה שככל שעובר הזמן לא רק שאינו מצליח לרפאם, אלא ההיפך הוא הנכון- הוא רק מחמיר את מצבם הבריאותי.
האנמן מבין שרב הנזק על התועלת, והוא מגיע למצב שבו הוא מחליט לנטוש את עולם הרפואה על מנת שלא להזיק יותר למטופליו.
הוא עובר לתרגום של ספרים בפיזיקה וברפואה ומזה הוא מתפרנס.
בגיל 27 מתחתן האנמן והוא מביא לעולם 11 ילדים. למרות שעול הפרנסה נופל עליו והוא מאוד קשה, הוא לא חוזר לעסוק בפרקטיקה של עולם הרפואה.
הפרנסה מתרגומים היתה מאוד קשה ומתסכלת עבורו. האנמן רוצה מאוד ומנסה למצוא דרך אחרת שבה ניתן לעזור לחולים ולרפאם אך ללא כל הצלחה מרובה.
בשל תובנותיו העצומות, הקפיד האנמן על היגיינה אישית, ספורט ופעילות גופנית כדרך חיים. הוא מבין זאת מתוך כתביהם של אריסטו היפוקרטס ואפלטון. הוא מבין זאת עוד מגיל צעיר ומקפיד על אורח חיים פעיל ובריא.
האנמן יוצא כנגד עולם הרפואה
באותה התקופה ההיגיינה לא היתה בראש סדר החשיבות של האנשים, ולכן אין זה פלא, שבשל היעדר היגיינה אישית, היו הרבה מאוד מחלות זיהומיות שהיו מתפשטות ומתפרצות ומכות לא רחם באוכלוסיה שהיתה בורה בכל הקשור לנושא זה.
ב 1972 נפטר קיסר אוסטריה, לאחר שטופל על ידי טובי הרופאים בממלכה אשר בעצם במו ידיהם הרגו אותו! כיצד? הם פשוט ביצעו בו הקזות דם.
חשוב להדגיש כי הקזות הדם בתקופתו של האנמן היו בעצם שפיכת דם בכמויות של תרומת הדם של ימינו אנו (אבל להבדיל, נשפך לרצפה ללא כל שימוש חוזר ומועיל), אך כל זאת נעשה כאשר החולה כבר בשלבים מתקדמים לקראת מותו, וההקזה רק מזרזת את בואו של שר המוות.
האנמן, אשר הבין מה באמת קרה, ואשר ידע כי ניתן היה למנוע את מותו של הקיסר (שדימם למוות), יוצא במאמר קשה התוקף את שיטת הקזות הדם וקורא לרופאים להפסיק להשתמש בשיטה זו כדרך לריפוי.
הוא ממשיך להיות מתוסכל וממשיך לחפש את הדרך האלטרנטיבית שתביא מזור לחוליו.
על כינין, תובנות והומאופתיה גם….
בגיל 36 חל מפנה גדול מאוד בחייו של סמואל האנמן.
האנמן מתרגם את המטריה מדיקה של קולן, שם הוא מדבר על הכינין ועל תכונותיו האנטי מלריות, המסייעות בטיפול נגד מחלת המלריה.
במאמר שתירגם הושם דגש על המרירות, והאנמן ניסה להבין משום שהכיר עוד צמחים מרירים. במאמר סופר גם על עובדה מעניינת שבה כל מי שבא במגע עם אבקת הכינין, גם אם היה בריא, פיתח תסמינים של מלריה.
האנמן קורא את זה ומחליט לבחון זאת בעצמו. הוא לוקחאת החומר העשוי מקליפת עץ הצ'ינצ'ונה (כינין) ונוטל אותו בצורה מדוייקת ומתעד את מה שעובר עליו.
מאותו הרגע החל האנמן לפתח סימפטומים של הרעלה שדומים מאוד לאלה של המלריה. הוא סובל מחום גבוה שילשולים הזיות, ולמעשה הוא כמעט והורג את עצמו בתהליך הניסוי הקליני הזה.
הוא מבין שהוא פיתח סימפטומים של מלריה, אך הוא מעולם לא חלה במלריה. בנקודת זמן זו, הוא מתחיל להבין את העקרונות של השיטה אותה הוא יפתח ויבחן במשך שנים- הומאופתיה קלאסית
הומאופתיה קלאסית באה לעולם
כאן מגיעה התפנית בעלילת חייו של האנמן. הוא סוף סוף מצליח להבין משהו שרבים לפניו לא חשבו עליו ולא הבינו אותו. הוא מגלה את החוק המרכזי של שיטת הריפוי שהוא מייסד בהמשך, הומאופתיה קלאסית. הוא מבין את העקרונות של חוק הדימיון שאומר דומה בדומה ירפא, והוא מתחיל להקדיש את מיטב זמנו ומרצו למחקר ופיתוח בן 50 שנה של הומאופתיה קלאסית. להביא בריאות ומזור לכמה שיותר אנשים.
מהר מאוד, האנמן קולט גם את נושא הדילול- שתפקידו גם למנוע את ההרעלות הקטלניות, והוא מתחיל לשלב את כל בני משפחתו כולל אשתו, ילדיו, חבריהם, מכריו ובני משפחתו בניסויים שהוא עורך על תרופות נוספות.
הוא בעצם מגייס את כל מי שמוכן להצטרף ולהיות מעיין שפן נסיונות שלו. כמובן, שגם הוא, משתתף פעיל בכל ניסוי וניסוי שנערך.
שיטת הטיפול והריפוי המהפכנית שלו יוצאת לדרך- הומאופתיה קלאסית אינה עוד בגדר ניסוי תמים, היא מתממשת והופכת למציאות! נערכים עוד ניסויים ועוד תוצאות מצטברות כולל עדויות- והאנמן מתחיל לייסד את החוקים והכללים של ההומאופתיה, כפי שהוא מתבונן וצופה בהם כמתבונן הבלתי משוחד.
האנמן מתפרסם בזכות ההומאופתיה
בשנת 1800, מתפרצת מגיפת השנית (סקרלטינה) באירופה, והאנמן שכבר חשף וגילה את הרמדי ההומאופתית הנפלאה לטיפול במחלה זו- הלא היא בלדונה, נותן אותה לחולים, ובכך מצליח להציל הרבה מאוד אנשים מאימתה של המגיפה. מעטים היו האנשים שלא הצליחו להירפא.
פתאום, יוצא שמו של האנמן למרחקים והוא זוכה לתהילה בזכות שיטת הריפוי שייסד- הומאופתיה קלאסית, ובזכות צניעותו וענוותו. ההומאופתיה לפתע זוכה לחשיפה מאוד גדולה ולרגעי תהילה מופלאים. הומאופתיה אינה עוד פיקציה, היא מציאות שעולה על כל דימיון, הומאופתיה מרפאה מחלות ומגיפות והיא כאן כדי להישאר.
השינוי הגדול במעמדו של האנמן היה פתאומי ומפתיע. לפתע הוא זוכה לתהילה גדולה כמרפא גדול והומאופת דגול, השיטה שייסד- ההומאופתיה עובדת מעולה ומצילה חיי אדם רבים, אך הוא נותר חסר פרוטה ועני מרוד. למרות שלא היה לו כסף הוא חילק את הבלדונה בחינם לכל דורש. זה היה אולי הדבר שייחד את האנמן ממטפלים אחרים בני זמנו. הוא האמין בהומאופתיה, הוא האמין בתוצאות וראה אותן במו עיניו, אך הוא גם ידע לשמור על פרופיל נמוך צניעות ודרך ארץ, למרות ההצלחות שהוא משיג באמצעות הומאופתיה קלאסית.
לכן, אין ספק שרוחו הגבוהה של האנמן ונחישותו לסייע לאנשים, היא זו שהובילה אותו בנתיב לקבלת התהילה וההכרה.
בשנת 1810 כותב האנמן את המהדורה הראשונה של האורגנון של אומנות הריפוי, שהוא ספר הערונות והפילוסופיה של ההומאופתיה הקלאסית. בספר זה הוא כותב לראשונה על חוק הדימיון, חוק המנה הבודדת והפרובינג (הניסויים שנערכו על אנשים בריאים על מנת שיוציאו סימפטומים חולניים של החומר ההומאופתי הנבחן). כעת, הומאופתיה קלאסית מתחילה לצבור פופולריות ותאוצה בקרב מקורביו, ויותר ויותר אנשים מצטרפים אליו מתוך כוונה ללמוד הומאופתיה, להפנים הומאופתיה ולטפל באמצעות הומאופתיה קלאסית.
בשנת 1814 מקים האנמן את איגוד הנסיינים, אשר דואג לכל הנסיינים שלו. הוא דואג להם שיהיה להם כסף, שיהיו מבוטחים והוא שומר עליהם ודואג לזכויותיהם.
ב1813 פורצת שוב מגיפה. הפעם זו מגיפת הטיפוס שפוגעת בצבא נפוליאון שחוזר מרוסיה ונושא עם חייליו את המגיפה הקטלנית. גם הפעם יוצא האנמן לעזרה וההומאופתיה מתגלה בגדולתה שוב! הוא מרפא את החולים בזכות 2 הכנות הומאופתיות (רמדיז) מרכזיות שנקראות בריוניה ורוס טוקס הניתנות בצורה הומאופתית לכל מי שסובל מהמגיפה, ומצליח לרפא אותם.
הריפוי שמתרחש בעקבות הטיפול ההומאופתי וההכנות ההומאופתיות היה כה חזק מהיר ודומיננטי, עד כי שמו יוצא למרחוק בכל רחבי אירופה, והאנמן שוב מתפרסם בזכות יכולות הריפוי שלו ובזכות שיטת הריפוי המופלאה שפיתח -הומאופתיה קלאסית.
הנפילה והתקומה של האנמן וההומאופתיה
האנמן ממשיך לעבוד במחקריו, ובשנת 1820 הוא נאסר ונשלח לכלא. כעת הוא מקבל הודעה כי עליו להפסיק לעסוק בהומאופתיה. הרופאים מתחילים להילחם בו בשל קינאתם וגם בשל פחדם משיטת הריפוי החדשה והלא מוכרת הזו, שמאיימת מאוד עליהם ועל מעמדם הכלכלי.
האנמן נכלא ומוכנס לכלא הגרמני בו הוא שוהה במשך שנה וחצ עד שמגיע השיחרור.
עם שחרורו, לוקח אותו הנסיך פרדיננד תחת חסותו לנסיכות שלו, ומאפשר לו לעסוק במחקר ועבודה בהומאופתיה קלאסית וגם כמובן בלימוד של הומאופתיה קלאסית בנסיכות שלו.
כך, זוכה שוב סמואל האנמן, להכרה באירופה ובעולם. אנשים לפתע שוב עולים אליו לרגל, על מנת שיוכלו להכירו וללמוד אצלו הומאופתיה.
כתיבת הספר "המחלות הכרוניות" והפיתוח של המיאזמות
בשנת 1830 נפטרת אישתו של האנמן, ג'ואנה, והולכת לעולמה.
באותה התקופה, כותב האנמן את אחת מיצירות המופת שלו "המחלות הכרוניות" והוא מבין שיש 2 סוגים של מחלות: אקוטית וכרונית.
כמו כן, הוא מצליח לסווג את האנשים לפי הצורה שבה באה לידי ביטוי אצלם המחלה (הנטיה התורשתית) הוא קורא לזה מיאזמות.
הוא מבין שיש אנשים בעלי נטייה פסורית (תקווה), ואילו אחרים הם סיקוטיים (הסתרה) או סיפיליטיים (הרס עצמי).
בכך, משלים האנמן מעגל שלם של תובנות, שהן אבני היסוד והבסיס בפילוסופיה של ההומאופתיה, וכך הופכת הומאופתיה קלאסית בצורה רשמית לשיטת ריפוי מבוססת על רעיונות ועקרונות.
בשנת 1831 פורצת מגיפת כולירע במערב רוסיה. האנמן שוב נרתם במאבק לטיפול ומיגורה של המגיפה והוא מוצא מייד 3 הכנות הומאופתיות (רמדיז) שמטפלות ומרפאות את החולים במגיפה. האנמן משתמש בהומאופתיה ברמדיז: קופרום, ורטרום אלבום וקמפורה, כרמדיז העיקריות לטיפול וריפוי מגיפת הכולירע.
בשנת 1833 פותח האנמן את בית הספר הראשון להומאופתיה קלאסית בעיירה לייפציג שבמזרח גרמניה.
המעבר לצרפת והנישואין למלאני
בשנת 1834 עובר האנמן לצרפת, שם הוא פוגש את מי שתהיה רעייתו בהמשך, הגב' מארי מלאני, שהיתה אוהדת של האנמן וגם אשת האצולה האריסטוקרטית.
מלאני התעניינה מאוד בהאנמן במחקריו, בעבודתו וכמובן איך לא?! בהומאופתיה. לאחר שלושה חודשי היכרות הם מחליטים להתחתן.
מלאני, היתה אישה מאוד אינטליגנטית, בעלת מוח חד שנון וחריף. בשל יכולותיה, האנמן נותן לה לתרגם את המהדורה הרביעית של האורגנון.
מרגע שהתחתנו, הופך סמואל האנמן מאיש אביון ועני, לאיש בעל אמצעים, ואשתו החדשה מלאני, בהחלט מלמדת אותו להנות ממנעמי החיים הטובים. המהפך הכלכלי הזה מאפשר לו להמשיך לקדם את ההומאופתיה, שמלווה אותו כל חייו.
הוא מחליט שהוא לא יכול הוא לקפוא על השמרים, והוא מפתח שיטה חדשה לדילול וניעור שהיא שונה במקצת ממה שהיה מקובל עד כה, ואולי אף מהפכנית בתפיסתה.
האנמן פיתח את דילול הLM (דילול גבוה מאוד אחד לחמישים אלף, עם מעט מאוד ניעורים), הומאופתיה הופכת להיות העבודה הראשית שלו.
מעתה, הוא חי ברווחה כלכלית, נחשף לאריסטוקרטיה הצרפתית ולשקט והנחת הנלווים לרווחה כלכלית שכזו- החיים הטובים.
מלאני היתה כה נלהבת מעבודותיו של האנמן, עד שגרמה לו ללמד אותה הומאופתיה קלאסית, והיא בעצם עבדה איתו בקליניקה וטיפלה בהומאופתיה במטופלים שהגיעו אליו לקליניקה.
מלאני טיפלה בעניי העם בהומאופתיה בחינם (מה שהיה נדיר מאוד בתקופתה). האנמן ומלאני עובדים ביחד ובשיתוף פעולה והרמוניה יוצאת מן הכלל.
בשנת 1843 נפטר סמואל האנמן בשיבה טובה, והוא בן 88.
לפני מותו, כתב האנמן את המהדורה השישית של האורגנון והוא משביע את מלאני שלא לפרסם אותו, עד שהדור יהיה בשל לכך.
המהדורה השישית של האורגנון מתפרסמת רק בשנת 1921, ע"י הבן של בונינגהאוזן (שהיה תלמידו של האנמן).
ההישגים של סמואל האנמן
האנמן הניח את היסודות לפרמקולוגיה- הוא היה הראשון שהכין תרופה בצורה שיטתית. טרם תקופתו של האנמן, כל תרופה היתה מבוססת על ספקולציות, לא היתה מעורבת קבוצת ניסוי כשם שעשה האנמן.
אבל למרות כל זאת, אין כל איזכור של ד"ר סמואל האנמן בדפי ההיסטוריה של הרפואה והישגיו גם בתחום זה.
האנמן חשף את כוחות הריפוי שיש בחומרים ובצמחים אשר אף אחד לא ניסה או בחן לפניו.
הדילול והניעור ההומאופתיים של האנמן באו במטרה למנוע תופעות לוואי.
האנמן הניח את היסודות להבנה של מחלות כרוניות ומחלות אקוטיות.
האנמן גילה ופיתח את המיאזמות והוא אף הצליח לטפל ולרפא חולי נפש באצעות הומאופתיה (הוא הראשון שניסה והצליח).
האנמן גילה את חשיבות ההיגיינה האישית, הדיאטה, תנאי המגורים והאכילה הנכונה.