מקרה של בואה קונסטריקטור
סיביל, בחורה בת 27 (השם שונה) מורה צנומה ויפה.
היא הגיעה אלי לראשונה בדצמבר 1993 בשל דיאגנוזה בת 3 שנים של הידבקות בנגיף האיידס.
"מאז שאני קטנה תמיד הייתי חולה לעיתים תכופות יותר ולזמן ארוך יותר מהאחרים. גם נעשיתי חולה כאשר הוריי הסתלקו.
תמיד הייתי מאוד שקטה רגועה וצייתנית.
הייתי רוצה לעשות רק פעם אחת משהו פראי.
אבי תמיד היה מגונן ביתר. שמר אותנו הילדים שלו בבועה, ועשה הכל עבורי. אז תמיד רציתי לעשות דברים בעצמי….(מפונקת מידיי).
לאחר שעזבתי את בי"ס תיכון הרגשתי חופשיה בפעם הראשונה, ואז זה קרה (ההידבקות באיידס) , כמו עונש!!!
אוכל תמיד היה חשוב, תמיד רציתי להיות רזה, הייתי מאוד קפדנית עם עצמי (בעיית אכילה מסוג בולמיה). רוב האנרגיה שלי סובבת סביב מה עלי לאכול. לכן, אינני רוצה לצאת כ"כ משום שכך לא אוכל לאכול במדוייק מה שאני חושבת שעלי לאכול.
אני חושבת שאני לא רוצה באמת להתמודד עם המציאות שלי (ההידבקות באיידס) ולכן במקום זה אני מעסיקה את עצמי עם האוכל.
כאשר היית בת 18 היו לי התקפי חרדה כאשר הייתי נרדמת. ראיתי צורות, עטלפים, מפלצות, לעיתים תכופות חלמתי על טביעה והתעוררתי בבוקר עם קשיי נשימה…..
לעיתים תכופות חלמתי שרודפים אחריי.
אני רושמת הרבה חוקים לעצמי, זה נותן לי ביטחון לשלוט על חיי בצורה כזאת. כאשר איני יכולה לדבוק בחוקים שלי אני נהיית חסרת מנוחה ונרגשת מידי.
אני לעיתים תכופות מתעוררת בין השעות 3:00-4:00 לפנות בוקר.
במהלך כמעט של 3 שנים של טיפול, ספירת הדם של סיביל רק הלכה והחמירה. במיוחד לאחר 2 טיולים לדרום אמריקה שאליהם קיבלה חיסונים (מבלי להתייעץ עימי).
היא לקחה על עצמה את 2 הטיולים כניסיון לברוח ("להיות חופשיה סוף סוף"). היא התייחסה להחמרה בסטייט שלה ובמצבה הבריאותי כאל עונש אשר שוב פוגע בה כאשר היא עושה משהו שנהנתה ממנו.
היא סירבה לחלוטין לטיפול אלופתי על בסיס העובדה שהיא ידעה שבעיותיה הן בראש ובראשונה פסיכולוגיות. רק כאשר בעיות אלה נפתרו, בעיותיה הפיזיות השתפרו.
היא נסוגה לאחור יותר ויותר ממגע עם חברה, אבל גם לא יכלה להישאר לבד בבית. וזה הסתיים בחזרה עם רגשות מעורבים (דו-ערכיים), לבית הוריה, שם הרגישה מוגנת אך גם לכודה.
"בתחילה אבי מנע ממני לחיות את חיי, וכעת זה ההידבקות באיידס. זה גורם לי לעצבנות ועצבות משום שמעולם לא באמת חייתי".
מה שהדהים היה שרק אביה היה האובייקט לזעם שלה, וכלל וכלל לא הבחור הצעיר שהדביק אותה באיידס. בהתייחס לבחור הצעיר, היא עדיין מעריצה אותו בגלל שלא עיניין אותו שום דבר. (הוא היה ברוטלי וחסר רחמים).
באוקטובר 1996 היא החליטה בזכות היעוץ שלי להסכים בחצי פה לקבל טיפול אלופתי, וזאת משום שלא ראיתי כל שיפור בספירת הדם שלה.
מברלין.MGMבערך באותו הזמן הצגתי אותה למפקח מחברת
תוצאות הדם שלה השתפרו באופן דרמטי, אבל מצבה הפסיכולוגי לא השתפר; היא חשה מדוכאת, לא מסוגלת לעבוד בגלל שאיבדה כל עיניין ומוטיבציה.
היא בודדה את עצמה עם הוריה, ולכן שנאה אותם על כך.
הפרעות האכילה שלה הפכו להיות בקידמה (יותר משמעותיים ובולטים).
ל"סטפיסגריה" , כאשר אני הייתיMGMהיא לא קיבלה את המלצת
בזמן זה עסוקה בהערכות ולימוד הבואה, והיה נראה לי כי רבים מהסימפטומים שלה התאימו לאלה של הניסוי הרפואי (הפרובינג).
היא קיבלה ב 4.12.96 .BOA 12C בנטילה יומית במשך חודש שלם
הסיבות להתאמת הרמדי:
* האבא החונק הבולע (התמה הנפוצה של חנק בנחשים הרגילים מתבטאת בבואה כתחושה של משהו מהמם תחושת ריסוק שהאדם מוקף או מכותר, שמשהו עוטף אותו וזה משאיר מעט מקום לחוויות אישיות או להתפתחות. הריתוק של הבואה הינו לפיכך ככל הנראה יותר חויה קיומית מאשר רק עור נחש, שהפך להיות תקין ואשר ניתן לסלק אותו).
*הקונפליקט שבין להיות טובה ולהיות חופשיה (לעשות משהו פראי)
*להיות אישה, להיות חופשיה עצמאות תגרום לענישה.
*תחושה שרודפים אחריה (אופיינית לנחשים).
*חלומות על טביעה (כמו הנחש CROT-C )
*קשיי נשימה (תמה אופיינית לנחשים).
*לא להתמודד עם המציאות, במקום זה לבזבז את הזמן עם בעיות אכילה.
*אוכל כתמה של בואה. (חמדנות, קנאה, בליעה, פחד שלא תקבל מספיק{הטמעת המזון נראית כקונפליקט בהתייחסות לבולמיה\אנורקסיה}).
*מה נכון ומה לא נכון. מה טוב עבורי ומה לא טוב עבורי. אני מוגבלת.
* ההזנה בולטת (החוקים שלי מעניקים לי ביטחון).
* רגישות לקור.
* נטיה לברוח לדרום אמריקה , בריחה מהתוחם והמגביל.(CROT-H )
לאחר 5 ימים מהנטילה היא חלמה:
אני נוסעת ברכבי ופונה לכיוון שאסור לי לפנות אליו; המשטרה באה אחרי אך לא עצרה אותי, היא נסעה מאחורי, כמעט כמו מגנה עלי".
דיון: פניה במסע דרך החיים; המשטרה (המערכת החיסונית?) לא מעוכבת, לא מאויימת אלא במקום זה נוסעת לי בתחושה שכמעט מוגנת.
חלום: היה לי קוץ בעקב רגל ימין ואף לא קצין משטרה או אני לא הוצאנו אותו החוצה".
ארנסט אפלי כותב בספרו "החלום ופרושו":" באופן מדהים לעיתים קרובות הכשת נחש מתרחשת בעקב".
הקוץ שבבשר החי, אשר מעכב את דרכה של המטופלת (בחיים), מוסר באמצעות עצמה או באמצעות (פנימית) המשטרה (המערכת החיסונית שזכתה בחזרה ביכולותיה?).
בפגישת ביקורת ב 16.4.97 היא אומרת: "מבחינה פסיכולוגית דברים מסתדרים באיטיות. אני נהנית מעבודתי שוב. אני יוצאת מהבית שוב עם חברים , ואני לא נמצאת כ"כ הרבה בבית. עברתי בחזרה לדירה שלי, ואין לי כ"כ הרבה מגע עם הורי, וזה טוב עבורי.
בעיות האכילה שלי השתפרו מאוד מפעם לפעם. כאשר אני מבחינה שאני מתחילה בקיבעון של הרגלי האכילה שלי אני נוטלת מס' טבליות (גלובולים של הרמדי) וזה חולף במהרה.
פגישת ביקורת 3.3.98
"הפסקתי לקחת את הבואה יומי 12C במאי או יוני 97 בגלל שהרגשתי כ"כ טוב ורציתי לראות כיצד זה יראה ללא תרופות. כל הקיץ עבר ממש טוב, הייתי מלאה באנרגיה. מהסתו ואילך היו לי זיהומים תכופים כמעט כל שבועיים והתחלתי להרגיש צליעה באופן מוזר, לא עלה כלל על דעתי לקחת את הבואה שוב.
בפברואר 1998 הבחנתי שהתחלתי שוב לחשוב על עצמי, ולהתחיל להתעסק עם נושא הרגלי האכילה שלי. זה תמיד סימן אזהרה.
לקחתי את טבליות הבואה שוב באופן יומיומי.
מאז, דברים קורים בצורה נפלאה. האנרגיה שלי חזרה. היו לי גם חלומות אחרים; עד שלקחתי את הבואה היו לי חלומות הקטיים (קדחתניים) מלאים בחוסר שקט, ואז אחרי הבואה חלמתי:"
חלום: אני הולכת לאורך שדה מושלג עם קבוצת אנשים ואני נודדת הרחק מהשביל. אני מאבדת קשר עין עם הקבוצה, אני נלחמת בדרך לבדי. ראשית כל אני מרגישה טיפה אבודה, אבל אז הרגשתי מאוד משוחררת. תחושת השיחרור נותרה אפילו לאחר שהתעוררתי.אני לעיתים תכופות מאוד חולמת כעת שרודפים אחריי.
סצינה שבדר"כ הייתי מפחדת בה: חושך, חדירה לבתים, מערות, יותר לא מפחידים אותי. במקום זה אני מגנה על עצמי ואני תמיד מרגישה מאוד משוחררת ורגועה.תופעת הקדם השתלטות עם נושא האוכל נפסקה מייד לאחר שנטלתי את הרמדי של הבואה שוב. בבית, שיניתי בהקפדה יתרה הכל. לא נותרה אבן שלא הפכתיה. היה לי צורך עז לרוקן הכל.
בימים לא שמחים צברתי כ"כ הרבה. מסרתי חצי מהבגדים שלי.
לרוקן הכל מרגיש לי ממש טוב. יש בי כמיהה לסדר.
ספירת הדם שלי טובה מאוד. במעגל החברים שלי יש לי הרבה חברים גברים. אין לי מערכות יחסים, אבל אני לא ממש מתגעגעת לזה. לפעמים יש לי חלומות אירוטיים.
אני חושבת שהסיבה המרכזית הינה בשל העובדה שאינני מוכנה עדיין לספר למישהו לגבי הדיאגנוזה שלי (שיש לה איידס).
במאי 1999 היא ביקשה משלוח חדש של הרמדי בואה קונסטריקטור. היא חשה באופן כללי טוב מאוד. פיזית, רוחנית, ואינטלקטואלית. ממש כמו שקרה בפעם הקודמת, כאשר היא חשה שמשבר מתחיל ("כאשר אני מבחינה שאני מתחילה להגביל את הרגלי האכילה שלי שוב"),כל שעליה היה לעשות זה ליטול מס' טבליות של הבואה ובמהירות מצבה הוטב.פגישת ביקורת תחילת פברואר 2001
הערת המטפלת: אני קצת בהלם מהפסים על לחייה. סיביל השתנתה מאוד מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה לפני 3 שנים.
הגורם המיידי הינו איבחון של וירוס HPV . היא היתה במשך שנה
במערכת יחסים. "הכל הופך להיות יותר מכווץ, גם במיטה, אני צריכה מרחב סביבי, מרגישה לכודה….. אבל זה כבר היה גרוע יותר…."
"זה תמיד קשור למין, אני כל הזמן נזכרת שיש גבולות, אני חווה את הנשיות שלי בצורה מוגבלת יותר כעת מאשר לפני מע' היחסים.
הרבה אנשים רוצים משפחה וילדים, אני בניתי חומה מסביב לזה, שזה לא בסדר, הייתי מעדיפה להתמודד עם ההחלטה שלי באופן חופשי….
אני כעת נמצאת במע' יחסים, והאדם שאני איתו צריל להתפשר, המיניות שלי מוגבלת, ואני לא חושבת על לבנות משהו ביחד.
מדוע עליי לטרוח ולחסוך כסף מי יודע מה כבר יקרה.
אני צריכה לארגן לעצמי גבולות באזורים חיוביים, אז הצד החיובי מושמט, והצד השלילי מגיע, אני מרגישה שמתיחסים אליי בצורה לא הוגנת….
ויש משהו אחר שאני צריכה להוסיף, אני באמת רוצה להגיע לשיאי בכל הכיוונים…..
כחלק מזוג הכל סגור מידי, צר……
כשמחליטים על חופשה, אני רוצה שתתבצע לפי דרכי.
אני התחלתי לחוש כמיהה לחופש רק מאז שנדבקתי באיידס……
הרגשתי את עצמי מחוץ לחברה, אינני שייכת, משום שאיני יכולה לפנות לחיים באותה הצורה. אנשים דיברו על לאס וגאס, כיצד אדם יכול להיות כה רגוע ושמח. במספר לילות יש בי מחשבה שאולי מוטב היה לו הרגתי את עצמי, אני חוזרת בחזרה אל ביתי משום שאיני רוצה שיהיה איש סביבי.
אני לקחתי בואה במשך שבועיים, וכעת יש לי תחושה של אדישות….
היום חלמתי לראשונה על ניתוח, שלפניו אסור לאכול או לשתות, אבל אני שותה כל הזמן, ובחלום מגיע התור שלי לניתוח רק בצהריים…..
אף על פי כן, אכלתי בחלום, כתוצאה מכך ההרדמה לא עבדה, המרדים היה מקל מעץ שהיה אמור להיות תקוע בתוך הזרוע העליונה.
הם לא הצליחו להרדים אותי…. רציתי שהכל כבר יגמר, אך זה לא קרה. חייכתי לגבי הסיטואציה "לא הצלחתי לארגן את זה, כמה אופייני ! אבל שוב, בגלל האכילה שלי….."
האכילה לא מהווה יותר בעיה. בערבים כשאנחנו שניים…….
אבחנה קלינית: PAP III D וגם זיהום של HPV.
היתה לה פגישה ב 14 לפברואר, שבה היתה צריכה להחליט לגבי הניתוח של הנרתיק….
"אני לא יכולה לסבול זאת שהוא מסביבי, אף אחד, במיוחד גבר, יש לזה קשר לסקס או למין, אולי בגלל שקיבלתי את זה מגבר.
הגברים אחראיים לזה……
מעולם לא כעסתי כהלכה על הבחור שהדביק אותי באיידס, מה גם שהוא לא מוכן להודות!!!
לקחתי את כל האחריות על עצמי.
בזמן הזה תמיד עשיתי הכל נכון אצל כל אחד, ולא הרמתי את חומות ההגנה שלי. עדיין יש לי בעיה לומר "אני לא רוצה לעשות זאת……"
טיפלתי בזה בהקשר לחבר שלי, בגלל שזוהי שאלה של הישרדות…..
זה נוגע לחיי ולבריאותי…..
אני מרגישה יותר טוה ומסוגלת לעמוד על שתי רגליי בגלל ההידבקות באיידס, וגם יש בי התחושה שעלי להילחם על עצמאותי……..
סוף המקרה והפרובינג
הקודם
כל הזכויות שמורות לגברת UTA SANTOS König
תרגום לעברית: אבישי קמינר
התהליך הקליני של הבואה קונסטריקטור
וינה, מרץ- דצמבר 1996
במהלך הסתו של 1996 יצא לי לקרוא את מבחן הפרוטוקול של הבואה. נתקלתי בספר שנקרא "הנעורים הנצחיים", שנכתב ע"י האנליסטית היונגיאנית- מארי לואיז וון פרנז. בספר זה קראתי את הפיסקה הבאה מתוך הספר "הנסיך הקטן" של סיינט אקסופריז:
"כשהייתי בן 6, ראיתי את הג'ונגל מתוך ספר שנקרא "סיפורים אמיתיים" ספר שיש בו ציורים מופלאים. היה שם איור של בואה שטורפת חיית טרף".
בספר הזה נאמר:"הבואה בולעת את טרפה בשלמות, מבלי לנגוס בו. לאחר מכן, היא איננה מסוגלת לזוז והיא ישנה במשך חצי שנה על מנת לעכל את המזון".
לאחר שחשבתי רבות על ההרפתקאות בג'ונגל, עשיתי את הרישום הראשון שלי עם עט צבעוני שנראה ככה (אין איור בקובץ אבל נדמינו).
הראיתי את יצירת המופת שלי לילדי המתבגרים, ושאלתי אותם אם התרשים שלי הינו מפחיד. הם ענו לי:"למה שנפחד מכובע?"
אבל התרשים שלי לא היה של כובע. הוא תיאר בואה שעיכלה פיל.
אז ציירתי את חלקה הפנימי של הבואה, כדיי שהדבר יהיה ברור יותר לילדי המתבגרים. הם תמיד נזקקו להסברים. (תרשים שני).
בצירוף ההערות מארי לואיז וון פרנז כתבה:
"הבואה קונסטריקטור הינו ללא ספק הסמל של הלא נודע. הדבר הזה אשר חונק את החיים ואשר נמנע מהתפתחות אישית. זהו ההיבט הבולע והנסוג של הלא נודע, הנטיה להביט לאחור אשר אוחזת באחד, כאשר האחד מוכרע ע"י הלא נודע.
ניתן אף לומר שהבואה מגלמת כמיהה למוות. הבואה היא המפלצת של המסע הלילי בים, אך שלא כמו באגדות המיתולוגיות הרגילות, הגיבור אשר נבלע לא מופיע בשנית".
"ניתן איפוא לומר כי הפיל הינו המודל הדימיוני של הגיבור המבוגר. המודל הדימיוני הזה- שבו הוא כמהה להפוך לדמות רוחנית- נבלע בידי הבואה, האם השזורה……"
כיצד הפכה הבואה המסכנה לסמל של האם השזורה והחונקת?
ואם זה כך עבור סיינט אקסופרי, אז למה לא לשמש כארכיטיפ מוחלט! ובמיוחד משום שהמאמר הראשוני והמוביל של הניסוי הקליני הינו מונחה תאום ואוהב לנתח "מבחינה פסיכולוגית", האם עליה להמנע בשל סיבות אלה מלכלול את דמויות הבואה שלעיל לתוך תוצאות המבחן?
כאשר אני מודעת לפיתויים הנזכרים לעיל, פניתי אל העובדות הזואולוגיות הקשות. מצאתי יועץ חברותי ב"מוזיאון ידיעת הטבע של וינה", בצורת מומחה לנחשים בשם ד"ר טיידמאן. ביחד עם הוברט בוש, מחבר הספר "בואה קונסטריקטור" ,הוא הכיר לי את הבואה בצורה כזו שכל הומאופת יימצא כמעניין לגבי הבואות.
"השמות הנפוצים של הבואות (הנחשים הנערצים, הבואות הנערצות, מלכי הנחשים, מלכי הבואה,בואה קיסרית וכו….), הינם מבוססים על הפולחן שסופק לנחשים ע"י הילידים של אמריקה ושל העבדים האפריקנים שהובאו בכח אל העולם החדש…."
"במציאות, הנחשים הנערצים חיים חיי שקט ורגישות, שברובם הם בסתר או במסווה של בין ערביים או של הלילה. האינדיאנים היו סוגדים להם, והם היו נערצים ע"י אוהבי הנחשים בשל היותם זן הנחשים היפה ביותר ".
"עד כה, המאובנים הקדומים ביותר המתיחסים לנחשי הבואה חוזרים לאחור בזמן "רק" עד העידן המוקדם (תקופת הסנוזואיק, העידן הגיאולוגי האחרון שחל לפני 26-66 מיליון שנה), שבה העובדה ה"טובה ביותר" שהיתה היו בואות החול.
כיום, הבואות נפוצות בצורה נרחבת ביותר והן יכולות להסתכל לאחור על תקופה של כ65 מיליון שנים של קיום".
( כתוצאה מכך בהתיחסות לגילם זה נראה לי מתאים מאוד להתייחסות מייצגת של ארכיטיפ).
בואה- זואולוגיה
גודל, טמפרטורת גוף ואופי
גופה של הבואה הבוגרת, אורכו נע בין2-3 מ' ויש לה עמוד שדרה ארוך עם מס' רב מאוד של חוליות וצלעות. בהיותם נחשים שאינם ארסיים, הם לוכדים את טרפם באמצעות מהירות, נכרכים סביבו, ולוחצים את גופם השרירי כך שזרימת הדם ותפקוד הריאות של החיה הנטרפת מופרעים במהירות, ולאחריהם מגיע המוות.
לאחר טיול צייד לילי מגיעים בדר"כ מס' ימים של מנוחה מוחלטת.
זה מרשים, שלא כמו הנחשים הארסיים, הבואות מסוגלות לשמור על חום גופם שיהיה פחות או יותר יציב, כך שהן תמיד חמות ומספיק חיות בכדיי לתפוס טרף חולף.
הן נחשבות חיות שקטות וצייתניות, וכלל לא מתאימות לתמונה האכזרית שמציירים אותן כמפלצת חנק, אשר האמונות הטפלות וההיסטוריה אהבו לציירן בצורה כזו. (ניגוד מוחלט בין ההתנהגות הטבעית של הנחש לבין הפרשנות של בני האדם).
חושים מיוחדים-ראיה טרמית
"החושים הדומיננטיים של הבואה אמורים להיות חוש הריח וכמו כן החוש המיוחד של "מודעות טרמית" או של "חום".
הבואות פעילות בעיקר בלילה, במיוחד כאשר הן צדות או מחפשות בן\בת זוג. הן נעזרות בפונקציה של איבר מיוחד שנמצא בגג פיהן (האיבר ע"ש יעקובסון). ע"י שרבוב הלשון שלהן פנימה והחוצה, מוכוונים הריחות דרך איבר זה, אשר פועל כ"חיישן חום" רגיש ביותר המסוגל להבחין אפילו במולקולה אחת!
הנחשים הינם לפיכך אפילו יותר מדוייקים מכלבים במעקב אחרי ריחו של טרפם.
יותר קשה לנו להבין את ה"חוש הטרמי" של חיה זו, ביחד עם האיבר האינפרה אדום אשר מאפשר להן לראות "תמונה טרמית"…
חושיהם המפותחים ברמות הגבוהות ביותר מגיעים לרמות שאיננו מסוגלים לעקוב אחריהם: הן לוכדות מולקולת ריח באמצעות לשונן, מריחות באמצעות איבר מיוחד הנמצא בגג פיהן, "רואות" חום ו"שומעות" ויברציות מהאדמה .
רביה ולידה (השרצה)
הרגלי הרביה של הבואה הינם מפתיעים לכל מי שאינו מומחה ומקצועי בתחום: "הבואות מתקבצות ומזדווגות לפחות שעה אחת, והדבר יכול להימשך עד לכדי 10 שעות…. פחות או יותר" .
בדיוק חודשיים לאחר "ההזדווגות הראשונה" מופיעה טבעת הזדווגות שניתנת להבחנה, היא זמנית במקום מסויים ומוגדלת. היא מופיעה מאחורי הקיבה ( וזה רק מתחת לחלק האמצעי של הגוף) של הנקבה, דבר זה מובן כתוצאה של ביוץ…..
כדי לפשט זאת, בואות צעירות נולדות שישה חודשים לאחר ה"הזדווגות הראשונה", ההתפתחות של העוברים בביצים אורכת "רק" ארבעה חודשים…….
הבואות שמוכנות לבקוע עוזבות את הביצים רק לפני, לפעמים במהלך או אפילו רק לאחר אירוע הלידה. הלידה הינה למעשה "רק" הפקדה של הביצים שכבר בקעו בגופה של האם.
כעת, לאחר ההיכרות הארוכה והמעמיקה שלנו עם הבואה, אנחנו עוברים למעשה לתהליך הממשי של הניסוי הקליני רפואי (פרובינג).
לקריאה לפי חלוקה לדפים לחץ כאן
לקריאה רציפה של כל הפרובינג גלול למטה
מתוך מבחר של תרופות שחלקן עדיין לא נוסו ואשר הוצעו על ידי, חלקם "חומרים גולמיים" שהובאו ע"י רוברט מונטז מאייזנשטאט, מהמשלחת שלו למרכז ודרום אמריקה, נבחרה התרופה שסומנה
. היא נלקחה בצורה של סמיות כפולה ע"י 10 נסיינים.C12כ
היא ניטלה פעם ביום למשך תקופה של שבועיים, או עד אשר התחילו להתפרץ סימפטומים לא נעימים.
שבע מהן היו נשים ושלושה גברים.
מפורטת לפניכם ההיסטוריה של השבועיים של פרוטוקול ההקדמה, ששימש כמקור מידע השוואתי לפרוטוקול המבחן.
C.P.נסיינית מס'1
יום מס'1:
כאב ראש קל מושך וכאב שיניים בצד ימין.
חוסר מנוחה
הפה יבש, תשוקה לבירה.
התקפה של זללנות ורעבתנות: לחם וחרדל (תמיד אהבתי אבל לא בעוצמה כזאת).
לא רוצה לאכול בזמן האוכל אלא רק לפני, וזאת בשל התחושה שלא אקבל מספיק.
יום מס' 2:
כאב שיניים חזק בצד ימין, כאב אזניים גם הוא בצד ימין שמקרין לעין.
זיהום בתעלת האוזן הימנית.
תחושה של קהות חושים בצד ימין של הפנים, כאילו שלא שייך לשם.
תשוקה: בירה, תה שחור, לחם עם חמאה וחרדל.
תחושה שעוקבים אחרי כאשר נוהגת במכונית, עם רעד בכל הגוף.
מצב רוח טעון ונפיץ, אין חשק לסקס.
יום מס' 3:
הפסקתי את התרופה בשל התגובות החזקות.
כאב אזניים וכאב שיניים בצד ימין התחלה של כאב.
יש גם כאב באוזן בצד שמאל, כיווצים בבטן וגירוי\רוגז באזור הואגינלי.
שתלטנית, כמהה לשלום, מאוד עייפה.
התקפת זללנות: בירה, תה שחור ולחם.
דחיה לביצוע של משימות\חובות.
תמיד מנסה למצוא טעויות (חזק מהרגיל).
יום מס' 4:
ללא תרופה
כאב מושך קל באוזניים ובשיניים בצד ימין ובצד שמאל.
כאב בטן.
מאוד מרוגזת, כמו גם תחושת יאוש, תחושה שהיא כישלון.
מחשבות אובדניות, רוצה לקפוץ ממקום כלשהו.
כמיהה לבירה דחיה לסקס.
הפה יבש.
יום מס' 5:
אין יותר כאבי אזניים ושיניים.
תחושה כאילו רודפים אחרי בחושך, מאוד מפוחדת מכך.
חמומת מח, רוצה להחליט הכל.
יום מס' 6:
כאב בטן
יום מס' 7:
נטילה נוספת של הרמדי
כאב ראש קל במצח, כאב מושך כמו ביום הראשון.
כמיהה לבירה, לחם, תה שחור, יין.
הפה יבש (אבל לא שותה יותר מהרגיל).
יום מס' 8:
כאב ראש קל, כאב בטן.
חמומת מח.
אוכלת יותר מידי חטיפים, לא רוצה את הארוחות הסדירות.
יום מס' 9:
כאב ראש, כאב בטן מושך.
בשעה 10:30 בבוקר כאב אזניים חזק באוזן ימין.
פה יבש. אני רוטנת ונאנחת.
רק אוכלת חטיפים, בירה, לחם, חרדל ותה שחור.
יום מס' 10:
הפה יבש, שילשול קל.
בבוקר כאבים חזקים דוקרים ומושכים באוזן ימין כמו כן גם בעין ימין ולסת ימנית עליונה.
הלחי כאילו רדומה כאילו צד ימין של הפנים לא שם (גם כאשר לחצתי בחוזקה התחושה נשארה) "זה לא שייך לי".
קהות החושים החלה להיעלם בערב. כאב העיניים נעלם בערב, וכאב האזניים החמיר בערב.
מסוחררת ותחושת ריקנות בראש (לא מסוגלת לנהוג).
עצובה (לא אגרסיבית), תחושה שרודפים אחרי (שמוחמרת בערב).
ע"י מי נרדפת? ע"י גבר עם סכין.
תחושת כישלון.
יום מס' 11:
ללא רמדי
כאב אזניים בצד ימין ומוחמר בשעה 22:00
נרגזת, חמומת מח.
פחד שירדפו אחריה, כאילו מישהו תמיד צופה בה.
כמיהה לאלכוהול (יין, בירה).
יום מס' 12:
ללא רמדי.
כאב אזניים בצד ימין, מוחמר בערב.
נמצאת בייאוש, רואה צללים.
מחשבות אובדניות: לקפוץ, לזרוק את עצמי מול הרכבת.
חוסר תקוה.
התפרצות של בכי אחר הצהריים שהקל על הרגשות, רגועה לאחר מכן.
יום מס' 13:
ללא רמדי.
כאב באוזן ימין, כאב בטן קל.
הרגשתי הקלה ורוגע.
סיכום: במהלך כל הניסוי הקליני הרגשתי עייפה והרגשתי שמאוד קר לי. במשך 3 שבועות שקדמו לניסוי הרגשתי בחילה לאורך כל היום. הבחילה הזאת נעלמה במהלך הניסוי, וחזרה שוב לאחר מכן.
לגבי תחושות הקהות (NUMBNESS )כאילו שהייתי יכולה לראות רק באמצעות עין שמאל, צד ימין של הפנים הרגיש כאילו חתכו אותו, אבל זה לא היה מפחיד.
L.B.נסיין מס' 2
יום מס'1:
השינה מאוד לא שקטה(חוסר מנוחה בשינה- מאוד יוצא דופן).
יום מס' 2:
בשעה 6:00 בבוקר היתה זיקפה ארוכה וקיצונית שארכה כ45 דקות.
שינה לא שקטה.
בשעה 9:30 בבוקר צורך פתאומי לחרבן. שלשול מימי אפור צהוב עם חתיכות חומות. כאב שורף קל בפי הטבעת.
23:00 5 דקות לאחר שנטלתי את הרמדי, הרבה גזים ונפיחות בבטן.
הדבר השתפר באמצעות שחרור הגזים (נפיחה).
ימים 3+4:
אין שום דבר ראוי לציון.
יום מס' 5:
צורך אלים לחרבן. צואה מימית מתפרצת בצבע חום.
הצואה ופי הטבעת שרפו כמו אש "כאילו הצואה היתה פחם לוהט".
אמבטית מים חמים לרגליים יצרה הקלה.
יום מס' 6:
בשעה 16:00 כאב שארך מס' דקות בפקטוריס מייג'ור הימני לאורך בית השחי הימני, עוויתות דמויות כיווצים.
בחצות- 24:00 כאב מושך בקפל של המפשעה הימנית שהקרין לירך ימין ועד לאמצע השוק, שמירכז את עצמו ככאב חופר בנקודה אחת בעצם השוק.
ימים 7-11:
אין שום דבר שראוי לציין.
יום מס' 12:
עייפות קיצונית בין השעות 18:00- 20:00
סיכום: מצב הרוח הושקט במהלך השבועיים הללו,פחות צורך לדבר מן הרגיל, לא כ"כ נלהב מחברה. שתה קפה במהלך כל הפרובינג.
I.M. נסיינית מס'3
יום מס'1:
אין שום דבר ראוי לציון.
יום מס' 2:
לסת שמאלית תחתונה מגרדת מעקצצת וכואבת.
יום מס' 3:
השיניים מגרדות, עייפה, כאבי ראש בחלק האחורי של הראש.
יום מס' 4:
עייפה במשך כל היום. בערב יש לי הרבה אנרגיה, קל לקום בבוקר עם מצב רוח טוב, שני בקעים קטנים בזווית הפה בצד ימין.
יום מס' 6:
חוסר רצון לסדר ולארגן (יוצא דופן).
יום מס' 7:
התעוררתי מוקדם ומהר בצורה יוצאת דופן, לא הרגשתי כל מתח למרות שהיה לי הרבה מה לעשות.
אני פוגעת וחצופה אך איני יודעת מדוע. "הצד האפל שבי יוצא החוצה, אני נוראית לכולם, חסרת סבלנות, אבל עם בטחון עצמי בולט".
יום מס' 8:
כאב ראש בצד ימין של הראש, רציני, לא מסוגלת להירדם.
קושי להירדם (מאוחר).
מזיעה פחות מהרגיל, הזיעה מתחת לבית השחי מרוחה כמו מאגי (שם של רוטב חריף).
יום מס' 10:
נשארתי ערה עד מאוחר ונהייתי שמחה.
כאב באוזן שמאל עם כאב לוחץ בשעות הבוקר המוקדמות, ואז זה נעלם.
יום מס' 11:
בשעות הבוקר המוקדמות כאב מושך ולוחץ מאחורי אוזן שמאל.
גירוי מושך וכאב בשיניים האחוריות.
חיוורת, הידיים קרות, שפעת.
יום מס' 12:
כאב באוזן שמאל
לא יכולה לבטא מילים שמתכוונת לומר, או שאומרת אותם בצורה שגויה.
לא מרוכזת, עצלה מידי.
יום מס' 13:
במהלך שלושת הימים האחרונים היתה לי צואה קשה בצבע חום בהיר.
כאב באוזן שמאל בבוקר.
כאב ראש בערב.
יום מס' 14:
כאב דוקר וגירוי באוזן שמאל במיוחד כאשר לועסת.
יום מס' 16:
אני לא נוטלת רמדי ביומיים האחרונים.
שותה הרבה מים, אני מאוזנת ועליזה
סיכום: הוריה של הנסיינית ציינו כי קיבלה מחדש את עיניה היפות השקופות והגדולות. הם היו לאחרונה כ"כ קטנות ומרושעות עד כי כולם פחדו להתקרב אליה (במקרה שהם אכולות ???)
M.G. נסיין מס' 4
יום מס' 1: ———
יום מס' 2:
הפה יבש בלילה, תחושת חמימות מוזרה של בחילה לפני הארוחה עם צורך נואש לאכול.
הצואה בצורה יוצאת דופן בעלת ריח מסריח.
יום מס' 8:
אקזמה כרונת מאחורי אוזן ימין הפכה קטנה בצורה ניכרת.
הראש קר, הפרשות לבנות ועדינות חוסמות את האף.
יום מס' 10:
עצבני ומדוכדך.
בחילה עם צורך נואש לאכול.
ארבע פעמים צורך לחרבן, שהתבטל. הצואה רכה בצבע חום בהיר וקשה להוצאה.
ימים 11-12:
בחילה וצואה כמו ביום 10
האקזמה מאחורי אוזן ימין נרפאה לחלוטין.
לא יכול לרוקן את המעיים לגמרי.
סיכום: שלושה ימים לאחר סיום הפרובינג חזרה ההפרשה הדמית הכרונית מהאף, אשר נעדרה במהלך כל הניסוי הקליני (הפרובינג).
J.Hנסיין מס' 5
יום מס' 1:
האף סתום בצורה מתונה. הכל סתום בדיוק באמצע, לעיתים הפרשה בעלת ריח לא נעים זורמת במורד חלקו האחורי של הגרון.
מאוד עייף.
יום מס' 2:
מאוד עייף, מאבד את חוט המחשבה כשמדבר, לא יודע מה אני רוצה לומר או מה זה עתה אמרתי.
ההפרשות בגרון בעלות טעם קצת דמי, נוזלת כלפי מטה מהאף.
יום מס' 3:
מאוד עייף.
בשעה 3:45 בבוקר היה שילשול מימי. שעתיים קודם לכן הבטן התנפחה מאוד והיו התכווצויות בבטן. טיפה טוב יותר לאחר שיחרור נפיחות .
בהכל מותש לחלוטין. נרדמתי בשעה 20:00 תוך כדי קריאה.
יום מס' 4:
בשעה 5:45 בבוקר התעוררתי בגלל הילד עם כאב ראש כאילו ששתיתי יותר מידי ביום שלפני. ישנתי רק עד לשעה 8:30 בבוקר.
כאב ראש נוסף לוחץ גם בשתי האוזניים.
יום מס' 5:
הרגשתי כאילו שפתיי מדממות.
אני באופן כללי יותר מרדן וממורמר כלפי אישתי. פחות סבלני מהרגיל עם הילדים.
יום מס' 7:
הפרשה צהובה ודביקה זרמה במורד חלקו האחורי של הגרון, בעלת טעם של דם.
יום מס' 8:
עייף מאוד, חייב להכריח את עצמי לעשות הכל. בשל העייפות, לא רואה טוב.
יום מס' 9:
כאב ראש במצח כאב דוקר, מאוד רגיש לכל משב רוח קל (במיוחד רוח קרה על מצחי).
מוקוס בצבע ירקרק צהבהב בגרון.
יום מס' 10:
עייף מאוד, חייב להכריח את עצמי לחשוב.
יש לי הרגשה קבועה שעליי לשמור את מחשבותיי ביחד, מאוחדות.(במיוחד בבוקר), אני שמח שאני לא צריך לדבר עם אף אחד.
H.M נסיינית מס' 6
במהלך כל הפרובינג בקושי נזקקתי לשינה, אפילו במקרה מסויים, נשארתי ערה לילה שלם. חוץ מזה לא היו לי סימפטומים פיזיים, מלבד:"הלכתי לבנק בשני ימים רציפים אחד אחרי השני ללא המחאה, הייתי מבולבלת וכל הזמן בילבלתי בין דברים.
בפעם הראשונה בחיי יצאתי מביתי כאשר אני נועלת לרגליי שתי נעליים שונות (שלא מאותו זוג) ,בלבול מוחלט.
דיון: גם שכחה לתת את פרוטוקול המבחן.
M.sch נסיינית מס' 7
יום מס' 1:
כאב מושך באוזן ימין שהקרין לתוך הגרון מהצהריים ועד הלילה.
אין לי תחושת רעב!
יום מס' 2:
כאב באוזן ימין. יותר כאב בעצם שנמשך לאחור ועובר לצד שמאל.
מצב-רוח טוב מאוד.
יום מס' 7:
כאב בגרון בלילה. כאב חזק ודוקר בצד שמאל.
יום מס' 8:
מצב-רוח טוב מאוד.
הגרון כואב בצד שמאל בלילה.
A.St נסיינית מס' 8
יום מס' 4:
הפרשה צהובה ושופעת חסרת ריח (לא כתוב מהיכן).
יום מס' 8:
למרות שצורכת כמות גדולה של יין, אני לא עייפה.
יום מס' 9:
הרגשתי טוב במהלך כל היום, העייפות הרגילה שלי בלילה לא הופיעה.
יום מס' 21:
וסת (לאחר 26 ימים) לחלוטין ללא סימפטומים, כולל אי הופעתו של הלחץ הקדם ויסתי (בדר"כ אני "טעונה" לפני, ויש לי כאב מושך בשדיים\ חזה).
הייתי לאחרונה מאוד מאוזנת ומסוגלת לפתור בעיות שונות בקלות, יש לי הרבה סבלנות עם ילדים.
הערה: הרמדי נלקחה במשך 19 ימים
E.R. נסיינית מס' 9
אין סימפטומים פיזיים (הרמדי נלקחה במשך 14 ימים).
דיון:
מה שהדהים אותי בניסוי הקליני הזה היה לא רק שהמתנדבים הנסיינים תיעדו את הסימפ' שלהם עפ"י מצפונם. מה שהיה בולט במיוחד היה "השדה" אשר בו התרחש הניסוי הקליני, או שניתן לומר מהצד- תופעות הלוואי המוזרות שהתרופה יצרה סביבה.
באף אחד מהניסויים שבהם השתתפתי,הנסיינים גררו ומשכו את עצמם למשך זמן כה ארוך.
מסיבות כאלה ואחרות, אחד או חלק מהנסיינים היו צריכים או ביקשו לדחות את מועד נטילת הרמדי, כך שהפרוטוקול האחרון נמסר לי בתאריך 30.11.96
פגישתנו האחרונה עם המתנדבים הנסיינים תוכננה ל20 בדצמבר. אחת הסייניות שלנו עברה בינתיים לגור באנגליה. לכן לא נוכל לדון לא בסימפטומים שלה ולא בחלומותיה.
ב19 לדצמבר קולגה שלי אשר נטלה פיקוד על השיחות האישיות עם מס' מתנדבים עוד לפני הפגישה האחרונה, צילצלה אלי. היא היתה מבולבלת מאוד ועם מצפון מלא ברגשות אשמה. היא אמרה לי שהיא שכחה לגמרי לארגן את הפגישות האישיות הללו, ושהיא נכשלה בכך שהיא לא הודיעה לכולם על התאריך לפגישה האחרונה.
הכרתי את הקולגה היטב במשך 14 שנים. הכרתי אותה כאישה אמינה לחלוטין ואחראית.
גם אני שכחתי להודיע לנסיין מתנדב.
נפגשנו לבסוף ב 20 לדצמבר, וכל אחד ואחת ניסה ללכוד לעצמו את מצב הרוח שחווינו במהלך הניסוי. היינו מאוחדים לגבי 3 איכויות:
בילבול, מבוכה גדולה, הוללות.
אני מצאתי באופן בלתי צפוי, אימות לאיכות הזאת של ה"הוללות" אם אולי התכוונו אליה בצורה אחרת, בספריה של המוזיאון לאתנולוגיה (חקר היסטורי של הגזעים). חיפשתי במקורות העתיקים של בני שבט המאיה לגבי הבואה קונסטריקטור, ועל הדף הראשון של ספר עזר הופיעה ההערה- "הוללות".
חלומות של בואה
חלום ראשון C.P.
אני בבית קפה עם M , המקום מצחיק, אפוף עשן, טיפה מלוכלך,מס'
מכונות משחק מפוזרות מסביב, לא מצליחה להיזכר לגבי האורחים האחרים. אימי הגיעה עם אחותי טיפה באיחור. כולנו עוזבות את המקום ביחד. זה היה יותר מידי עבור אימי.
דיון: M והאמא מייצגות "ניקיון", החולמת ואחותה הינן ה"אפופות עשן". חלקה של האם, הקטע של הניקיון שלה, שהיא
עומדת על שלה, אבל C.P אינה שמחה לגבי זה, היא עצבנית ולא רוצה להיות טובה.
(זה וההערות הנוספות עלו לאחר העבודה על החלומות והשיחה עם החולמים והפניית שאלות אליהם).
חלום שני C.P.
חלמתי על אישה צבעונית בבר. היא רקדה והציגה לראווה בגנדרנות את גופה היפה.
דיון: שוב החלום מתרחש במקום ציבורי. הריקוד של האישה הצבעונית מתחבר אל "כוח, יופי, ביטחון עצמי".
חלום שלישי
אני מוצאת את עצמי בחדר גדול, אני חייבת לעזוב אותו. מישהו עוקב אחריי, אני ממהרת דרך המסדרונות והחדרים,
J ו M (הילדים שלה) מופיעים, אני חייבת להציל אותם, כמו כל אחד
שיש לו עקבות של מוצא אפריקאי- יושמד. למה J וM ?
אני יכולה להציל אותם.
דיון: זה שעדיין צעיר, "חזק, יפה, גאה עם ביטחון עצמי" (אסוציאציה לאנשים השחורים) ,הינו בסכנת הכחדה. הרודפים הינם "אנשים מוזרים". זה חלק מהאיבה אשר אינה קלה להבנה- אשר כמהה להשמיד את האיכויות שלעיל.
חלומות של H.M.
חלום ראשון
אני נפגשת עם קרובי משפחה, יש הרבה אנשים, הם מדברים כאילו אבא שלי כבר מת, למרות שההצהרה הרשמית עדיין לא יצאה.
היה לו סרטן ועוד חוליים. לא ראיתי אותו במשך שנים, אני מדמיינת כמה מנוון ומצומק הוא צריך להיות. ואז, אני נמצאת בתחנת הרכבת התחתית שהומה אדם בדרכי ללוויה שלו. אני מרוצה לפגוש מס' קרובי משפחה שם, משום שאין לי מושג איפה ומתי תתרחש הלוויה. אני חושבת שזה חשוב לחזור על המשפט
"הוא היה אבא טוב" אבל איני בטוחה אם זה באמת הגיוני.
חלום שני
אני נמצאת במתבן, או איפה שהם שומרים את המספוא, בחווה של סבים שלי. אני חושבת שלא כדאי לי לעבוד כרופאה פה למעלה, בגלל שהחדרים פה היו שייכים לאבא שלי והם אינם חזקים במיוחד. הקירות נוטים להתמוטט. אני צריכה להעביר את מקום העבודה שלי אל חדר האורחים. שם בפינה איפה שסבא שלי תמיד נח את מנוחת הצהריים על הספה, והיכן שהוא מת.
חלום שלישי
אני שוכבת במיטתי עם אבא שלי ואחותי. זה מטריד אותי שאבא שלי שוכב פה. זה מטריד אותי שהוא לא רוצה לישון עם אישתו. אני סורקת את הבית ומחפשת את תוכניות הבניה, לראות אם אוכל למצוא חדר שיהיה רק בשבילי היכן שהוא, אבל אני לא מוצאת דבר.
Uאימי ישנה בחדר השינה, אך היא מפנה את מבטה ממני. לפתע,
מגיעה. היא מזדחלת לתוך כותונת הלילה של אימי כך ששתיהן תקועות באותה כותונת לילה וצוחקות ללא משוא פנים.
יש לי דחיה גדולה לאימי ואני לא רוצה להתקרב אף לא צעד אחד קדימה. אני חושבת שהיא שונה לגמרי בשבילה, ושיש לה היסטוריה שונה לחלוטין, אחרת היא לא היתה מסוגלת להתייחס לאימי בצורה כזו, ללא משוא פנים.
חלום רביעי
אני נמצאת בבניין החדש של האוניברסיטה אי שם באחת הקומות העליונות, אני לא מצליחה לכוון את עצמי ולגשש באפלה דרך החדרים, למרות שהוריי, אחותי ועוד מס' קרובי משפחה נראים שגרים פה. המכונית שירשתי מאבי חונה למטה ברחוב. אני יודעת שיש שם יצור שנדקר למוות והוא בתא המטען, אבל אין זה ברור האם הוא בן אדם או לא בן אדם. אני מפחדת ללכת למטה ולהסתכל. אני יודעת שלא כדאי לי. אימי צריכה לבוא איתי, אבל היא נעלמה. אני מחפשת מערכת מדרגות שיורדת למטה. איפשהו המשפט הבא צץ לי:"האם הרוצח מגיע מהמשפחה?"
דיון: H.M נדהמה מהעובדה שהיא חלמה על אביה.היא לא יכלה לזכור אם יצא לה לחלום עליו קודם לכן. הוא היה מאוד חשוב לה, הוא היה היחיד שהראה שהוא מתעניין ואכפת לו ממנה. היא תמיד ניסתה מאוד לרצות אותו.
היא חשה בעצמה אחריות כלפיו ולקחה על עצמה את תפקיד האמא שלה. היא תיארה את אביה כאדם שקרוע מבפנים, נלהב, עסוק מבחינה חברתית, סדיסט, שמתקשה להתחבר עם אנשים, מדוכא.
היא הרגישה קצת יותר ממרחק,כאשר הוא נפטר 10 שנים קודם לכן. הבואה גרמה לה לחלום על אביה. נראה כאילו בא להזהיר אותה לנחות באזור ה"הורי", החדר או האזור שאליהם שייך אביה אינם כ"כ חזקים "הקירות יכולים להתמוטט".
גם האספקט של האב הינו קרוב מידי, ולא היכן שהוא צריך להיות-במיטה ליד אישתו. כה קרוב כך שאין מקום למרחב האישי שלה עצמה- "אין חדר בשבילי לבד".
בתא המטען של הרכב שירשה מאביה מוטלת גופה. אבל גם כאן זו "הליכה לעבר" הדמות האבהית המוחלטת, "אני מפחדת לרדת למטה ולהציץ, אני יודעת שלא כדאי לי לעשות זאת".
מסתבר שמס' חודשים לאחר הניסוי נתגלה שיש למתנדבת סרטן (כמו לאביה) השד. במהלך הניסוי הקליני התת מודע של המתנדבת ניסה להזהיר אותה ולגרום לה למודעות שיש לה משהו, שלמרות הפחד שלה- עליה לחקור אותו.
חלום
בחורה צעירה מגיעה להתיעצות- יש לה הרבה נקודות אדומות על הפנים. היא חשדנית, כבר עברה טיפול יקר בצלוליטיס שלא עזר.
היא מראה לי את הירך שלה ואני רואה שכל גופה מכוסה בפריחה.
היא בת אחת מתוך שתי בנות. ההורים שלהן פינקו אותן. היא מאוד רודנית. יש קופסה מלאה בשוקולדים לילדים קטנים, הקולגה שלי מעניקה לגברת המבוגרת חתיכה קטנה של שוקולד, המטופלת הצעירה מיד דורשת עוד.
במקרה של "צלוליטיס" האיכות העיקרית של הרמדי, השומן של הבואה, מוכר וידוע באיכות זאת. חשדנות, חמדנות, אגוצנטריות, ההתנהגות החיצונית של ילדה מפונקת (החלום מדגיש את חוסר העצמאות של הילדה).
חלומות של D
בחנות כלבו גדולה כמו בשוק מקורה, הקהל נוהר לאורך המסדרונות. אני רוצה ללכת להרצאה על אזוטריסיזם (דוקטרינה הידועה רק לקב' מאוד מצומצמת). אני עוקבת אחרי השלטים, מגיעה לחדר הרצאות גדול עם אינספור שורות של מושבים. יש דיי הרבה מכרים שלי, חברים וקולגות שנמצאים שם. הרבה שחקנים מופיעים על הבמה על מנת להציג את עצמם (כניסות ויציאות אינסופיות). אני גם מבחינה בגבר מבוגר מאוד ונווד- ריצפת הבמה מאוד תלולה כלפי מעלה כמו גבעה, לחלוטין אינה שוה בגובה, ובצבע לבן בהיר.
כלפי שורות הכיסאות יש מורד תלול ועמוק- אני מפחדת בכל פעם כאשר שחקנים צעירים (ילדים) חולפים על פני זה שהם יפלו פנימה.
דיון: הסכנה של ליפול מבמה תלולה לא שווה לבנה בהירה סשביל הופעה אזוטרית, היא איננה מתיחסת לחיים האמיתיים, אלא במידת מה לגבי ההופעה. הלבן הבהיר, הטוהר, מדגיש את המרחק מהחיים הארציים, שבהם יש אנשים מאוד מבוגרים (שבריריות וחולשה- טבעם החולף של החיים), ונוודים (הומלסים חסרי בית, שבקושי מבחינים בהם והם נמצאים בשולי החברה).
חלום
ילדים שנכחו בכניסתם בברית הכנסיה (הטבלה) לבושים בשמלות לבנות ארוכות עם הרבה כפתורים, שמו פעמיהם דרך הרחובות בדרכם אל הכנסיה.
דיון: הכניסה בברית הכנסיה באה כחיזוק לחוש ההשתייכות לקהילה הנוצרית. הצבע הלבן של השמלות הארוכות שוב מסמל טוהר (של הרוח?)
חלום: סצינה בבי"ח
משמרת לילה, אני מנקה את שיני במחלקה. אחות משאילה לי תחליף למשחת שיניים.
דיון: הניקיון של השיניים שכבר ממילא לבנות(!) עומד איתן בהקבלה לעבודה בחושך של הלילה. הפעם, ההיבט של החושך הינו מצוי כמו הקוטב השני של שני הניגודים חושך-אור.
חלום:
חדר גדול וריק בעל רצפת עץ, אשר צריך לנקות אותו, אבל שכבה עבה ואוורירית לבנה בהירה של אבק מכסה אותה. החלון פתוח, הרוח נושבת בוילונות הלבנים וגם מעיפה את האבק בחדר, מה שנראה כמו אבקת פרחים. (מוטרדת מהליכלוך, אך עם זאת מרגישה טוב, משום שהאבק המתעופף נראה כ"כ יפה).
דיון: הלבן הטהור הופך ללבן מלוכלך, הניגודים מתערבבים זה עם זה, כוח דינאמי חיצוני עושה דרכו בכוח פנימה, "האבק שמתפזר מסביב"- אשר גורם לחולמת להרגיש טוב עם זה.
חלום
בית גדול, יש מסיבה, אני רוצה לעבור דרך המדרגות של הדלת עם משהו רחב (כסא גלגלים), אבל זה מאמץ חסר תועלת. בדרך הביתה הכל חשוך, הרחובות הרחבים מלאים בבוץ, אני כל הזמן שוקעת עם הנעליים הדקות שלי; מכונית עם אורות לבנים קדמיים מסנוורים נוסעת לעברי ומשפריצה עלי; אני מסתובבת ומחפשת נואשות תחנת אוטובוס אבל לא מוצאת אחת כזאת. אני נעצרת ליד מבנה של ביה"ס ומחכה.
דיון: הקוטב השני- הצד האפל, השקיעה בבוץ; הלבן המסנוור אינו גורם לי להיות מואר יותר, אלא גורם לי להיות אפל יותר, אפילו מתיז עלי יותר. בחלום הקודם היתה מטאפורה של אבק אשר הכילה בתוכה את האסתטיקה, היופי והלבן, וגם כאן, הלבן המסנוור מחובר לליכלוך והכתמה.
חלום
הרבה רופאים עומדים סביבי, אני לא לבושה כהלכה (כולם לבושים בלבן ורק אני לבושה בירוק, עם כפפות פגומות, וללא מסיכה), באמצעות מילים ותנועות גוף הם נואשים מהידע שלי, הם מבינים שלא נשטפתי כראוי בצורה מספיק סטרילית, אני נמצאת בפני זירת ההתרחשות של הניתוח. לפני שאני מתחילה, אני רואה מטופל שזה עתה נותח, ואני שואלת את עצמי- האם לכל זה יש מטרה?
(הרגשה שלא מקובלת, מורחקת, שנוהגים בי בבוז, שלועגים לי ואני חסרת אונים).
דיון: כאן הלבן מייצג את "הנכון" או את "הנורמלי"- בהקשר המוגדר של הרופאים שעומדים מסביב ,בגלל שבשבילם זה "נורמלי" להיות לבושים בירוק בזירת הניתוח. ההתיחסות של "נכון" ו"שגוי", של "לבן" ושל "שאינו לבן"; בגלל שאינני מספיק סטרילית, לא מספיק נקיה, לא מספיק לבנה, לא אקבל הכרה.
הצבע "לבן" הנלבש חיצונית- הרופאים מתיחסים אליו כאל "חוכמה" או ידע (בגרמנית "לבן" ו"חוכמה" מיוצגות באותן המילים), אבל האירוע שהתרחש- הניתוח, נראה כאילו כבר התרחש, באופן עצמאי מהדיון בצורתו ובתוכנו.
חלומות של E
חלום
כנראה שישנתי עד לשעה מאוחרת מידי, משום שכעת השעה 9:30 בבוקר, והילדים עדיין בבית. אני רוצה לכתוב להם פתק לביה"ס אבל לא מצליחה. אני כל פעם ממשיכה לעשות טעויות וצריכה לכתוב כל פעם מחדש. לבסוף אני מסיימת לכתוב את הפתק לבני, אבל הפתק לביתי הינו מוכתם בצורה נוראית.
אז, אני צריכה לקחת את הכלבים לאנשהו בצידה השני של העיר. אני עולה על האוטובוס אבל יודעת שבכל מקרה אני הולכת לאחר. זה לא מדאיג אותי במיוחד, למרות שבדר"כ אני בעלת נטייה לדייקנות יתר.
תמות: לבזבז, בזבוז זמן, עושה טעויות.
חלום:
אני מכינה חטיף לילדים ואני מוטרדת מכך שלוקח לילדים שלי יותר מידי זמן ושכבר מאוחר מידי. נערכת קבוצת דיון לגבי מטופלים שהם חולים סופניים בסרטן, ובטיפול בתרפיה בכאב, זאת אומרת כיצד אנשים אלו יכולים לחיות חיים נורמליים לאורך זמן הארוך ביותר האפשרי. אני טענתי שמטופלים כאלה בהחלט קיימים, למרות שקיבלתי תגובה שאף מטופל שכזה לא הופיע בתוכנית הטלוויזיה אתמול.
חלום של F
אני מוצאת את עצמי בכנסיה פרוטסטנטית בעיר מלק. בניגוד לכל היגיון ומציאות, הכנסיה הזו בנויה כמו חדר הרצאות, המזבח נמצא נמוך, ומדרגות יורדות כלפי מטה אל הספסלים. מסיבה שאינה ידועה אני יורדת למטה למזבח. שם אני מגלה שבין קומת המזבח והמדרגה הראשונה יש רווח ברוחב של יד. אני נדהמת שהכומר ,הפרוטסטנטי ) לא הבחין בכך עדיין ולא עשה דבר בנידון.B(
אני מעלה זאת על הכתב לישו הנעלה העליון.דיון: הפער\ רווח מזכיר את ה"מורד התלול מאוד כלפי המושבים"
סדק, בקע, פער בין העשיה האזוטרית והמזבח מצד אחד,לבין חדר ההרצאות והמדרגה הראשונה בכנסיה מצד שני.
חלומות של F
חלום
חלום נפל על עץ, שדרה ארוכה, אשר בחלקה עדיין מכוסה בשלג עמוק אך זה היה סתו. שכבתי כשפני בתוך העלים שהיו בצבעים נפלאים ובגוונים של כתום ועד חלודה, ונדהמתי לגלות שהעלים היו כ"כ לחוצים בצורה כ"כ שטוחה אל הרצפה.
זה היה יפהפה והכל הריח בעוצמה ריח של סתו ואדמה. הבחנתי שמעולם לא עלה בדעתי כמה יפה באמת הסתו.
דיון: כאילו שהחולמת מחליקה על האדמה כמו נחש, כשהיא מצויידת בחוש הריח המפותח מאוד של הבואה, בזמן בשנה שבו הסתו הופך לחורף.חלום
חלום על 2 אנשים שאני בקושי מכירה. היה הבעל שלעולם לא מספר לאשתו לאן הוא הולך, וזאת משום שהאשה בגדה בו פעם אחת; היא היתה מאוד עצובה וביאוש היא תמיד רצתה לדעת לאן הוא הולך ומה הוא עשה.
רק כאשר היא היתה טובה, הוא סיפר לה.
תמות: קנאה, להיות נבגד, חייבת להיות טובה.
חלום
אני חולמת ששוב סתו, השדות בצבעים ובגוונים של חום כתום, ואני דוהרת על פני המרעה הרחב. אצל חברים רבים התרחשו שינויים; לדוגמה שינויים מבניים בתוך הבית…… תהיתי, משום שבמידת מה היו אנשים שהיכרתי והפכו להיות עצלנים.
דיון: משהו מתחיל לנוע מבפנים, וליצור שינוי פעיל שאמור למנוע עצלות\בטלה.
חלום
חלמתי שמישהו מענה אנשים, אבל גם הסתבר לי כי היה זה היום הציבורי של היוניברס (של היקום\עולם). אני רצתי לתוך גבעה מכוסת עשב, וחשבתי שלא אוכל לסבול זאת יותר, וצרחתי צרחה ראשונית ארוכה; ומשום שזה הרגיש לי כ"כ טוב אז עשיתי זאת עוד מס' פעמים, ואז הרגשתי הרבה יותר טוב; אבל הרבה אנשים רצו אליי, הם חשבו שמשהו קרה. הסתובבתי אליהם ואמרתי להםאתם אינכם מבחינים במה שמתרחש בין כה וכה, נעלמתי דרך דלת שבהמשכה מסדרון ארוך ושבסופו של מסדרון זה היה גן של פירות יפהפה עם הרבה אנשים נחמדים, חלק מהם היו אפילו חברים שלי.חלום
אישה לבושה בחותלות (כיסוי שוקיים) עם נקודות ושיער שמנוני (אבל חכמה ומשחרת לטרף של אנשי עסקים) אמרה לי, שזה עתה היא קנתה לעצמה חלוק להטבלה לרגל לידתה. היא במהירות משכה אותו אל מעל לראשה ונראתה מהממת. היתה זו שמלה מתוחה עם רוכסן בגב וחריץ בצדדים וצווארון ענקי ומנוקד בלבן כמו פיית הפרפרים.
דיון: זה נראה כאילו חלוק ההטבלה יוכל לגרום ללידה מחדש של הפיתוי הנשי ויעדן את הארוטיות בסגנון הפרפרי בצורה שהוצגה רע בתור האישה הערמומית.
חלום של G
חלום על איש שנראה זוועה, אשר קורע פרצופים ומאיים עלי עם אלה.
חלומות של .H
חלום
קרנבל; אני לבושה ב 3 שכבות. שתי חולצות (אחת כתומה ואחת לבנה), שתי חצאיות אחת בצבע בז' ואחת בצבע כתום וגרביים עבות.
אני נכנסת לתוך בר- לכולם יש משהו עם צבע אפור ופסים כחולים עליהם. הרבה אנשים בעלי שיער שחור עם ג'ל בשיער שלהם.
דיון: ושוב צבעים מנוגדים,לבוש רב חלקים, טקס הולכת שולל-הקרנבל. הדברים שלי בהירים ואלה של האחרים הינם כהים.חלום
אנחנו משחקים משחק הקשור לאוכל.
חלום
אני רוצה לשים עלי מייק-אפ. אני נעמדת אל מול הראי ואני נראית לגמרי שונה, עיני קטנות יותר בקושי יש לי גבות (ויש לי גבות עבות) ועיניים נפוחות. המייק-אפ נוזל לי.
חלום
בזמן הקלטות של סרט-אחותי מבצעת קטעGעם אחותי
אקרובטיקה. השחקן הוא המלך, יש שם נסיכה ואמא של הנסיכה הארמון עשוי להתפוצץ.סובבים סביב לבוש יפה ומשחק, למרות Hדיון: החלומות של
שבאותו הזמן המשחק עשוי להיות מסוכן. יש סכנה של התפוצצות.
חלום
משהו בבר בלילה. אחותי משוחחת עם גבר. היא לבושה בשמלה קצרה בצבע כחול כהה. לאחר מכן היא הולכת לאוניברסיטה. היא אוכלת שם ארוחת בוקר. אני חושבת שגם אני רוצה שמלה כזאת.
דיון: החלום מזכיר קצת את זה של C.P.הבר,האחות…….
יש קנאה באחות, אולי בגלל שהיא ה"שובבה" יותר עם השמלה הקצרה בצבע כחול כהה?
חלום
חלמתי המון על אוכל; בכיתה זורקים שוקולד פה ושם, נלחמת עליו.
מקרה של בואה
סיביל, בחורה בת 27 (השם שונה) מורה צנומה ויפה.
היא הגיעה אלי לראשונה בדצמבר 1993 בשל דיאגנוזה בת 3 שנים של הידבקות בנגיף האיידס.
"מאז שאני קטנה תמיד הייתי חולה לעיתים תכופות יותר ולזמן ארוך יותר מהאחרים. גם נעשיתי חולה כאשר הוריי הסתלקו.
תמיד הייתי מאוד שקטה רגועה וצייתנית.
הייתי רוצה לעשות רק פעם אחת משהו פראי.
אבי תמיד היה מגונן ביתר. שמר אותנו הילדים שלו בבועה, ועשה הכל עבורי. אז תמיד רציתי לעשות דברים בעצמי….(מפונקת מידיי).
לאחר שעזבתי את בי"ס תיכון הרגשתי חופשיה בפעם הראשונה, ואז זה קרה (ההידבקות באיידס) , כמו עונש!!!
אוכל תמיד היה חשוב, תמיד רציתי להיות רזה, הייתי מאוד קפדנית עם עצמי (בעיית אכילה מסוג בולמיה). רוב האנרגיה שלי סובבת סביב מה עלי לאכול. לכן, אינני רוצה לצאת כ"כ משום שכך לא אוכל לאכול במדוייק מה שאני חושבת שעלי לאכול.
אני חושבת שאני לא רוצה באמת להתמודד עם המציאות שלי (ההידבקות באיידס) ולכן במקום זה אני מעסיקה את עצמי עם האוכל.
כאשר היית בת 18 היו לי התקפי חרדה כאשר הייתי נרדמת. ראיתי צורות, עטלפים, מפלצות, לעיתים תכופות חלמתי על טביעה והתעוררתי בבוקר עם קשיי נשימה…..
לעיתים תכופות חלמתי שרודפים אחריי.
אני רושמת הרבה חוקים לעצמי, זה נותן לי ביטחון לשלוט על חיי בצורה כזאת. כאשר איני יכולה לדבוק בחוקים שלי אני נהיית חסרת מנוחה ונרגשת מידי.
אני לעיתים תכופות מתעוררת בין השעות 3:00-4:00 לפנות בוקר.
במהלך כמעט של 3 שנים של טיפול, ספירת הדם של סיביל רק הלכה והחמירה. במיוחד לאחר 2 טיולים לדרום אמריקה שאליהם קיבלה חיסונים (מבלי להתייעץ עימי).
היא לקחה על עצמה את 2 הטיולים כניסיון לברוח ("להיות חופשיה סוף סוף"). היא התייחסה להחמרה בסטייט שלה ובמצבה הבריאותי כאל עונש אשר שוב פוגע בה כאשר היא עושה משהו שנהנתה ממנו.
היא סירבה לחלוטין לטיפול אלופתי על בסיס העובדה שהיא ידעה שבעיותיה הן בראש ובראשונה פסיכולוגיות. רק כאשר בעיות אלה נפתרו, בעיותיה הפיזיות השתפרו.
היא נסוגה לאחור יותר ויותר ממגע עם חברה, אבל גם לא יכלה להישאר לבד בבית. וזה הסתיים בחזרה עם רגשות מעורבים (דו-ערכיים), לבית הוריה, שם הרגישה מוגנת אך גם לכודה.
"בתחילה אבי מנע ממני לחיות את חיי, וכעת זה ההידבקות באיידס. זה גורם לי לעצבנות ועצבות משום שמעולם לא באמת חייתי".
מה שהדהים היה שרק אביה היה האובייקט לזעם שלה, וכלל וכלל לא הבחור הצעיר שהדביק אותה באיידס. בהתייחס לבחור הצעיר, היא עדיין מעריצה אותו בגלל שלא עיניין אותו שום דבר. (הוא היה ברוטלי וחסר רחמים).
באוקטובר 1996 היא החליטה בזכות היעוץ שלי להסכים בחצי פה לקבל טיפול אלופתי, וזאת משום שלא ראיתי כל שיפור בספירת הדם שלה.
מברלין.MGMבערך באותו הזמן הצגתי אותה למפקח מחברת
תוצאות הדם שלה השתפרו באופן דרמטי, אבל מצבה הפסיכולוגי לא השתפר; היא חשה מדוכאת, לא מסוגלת לעבוד בגלל שאיבדה כל עיניין ומוטיבציה.
היא בודדה את עצמה עם הוריה, ולכן שנאה אותם על כך.
הפרעות האכילה שלה הפכו להיות בקידמה (יותר משמעותיים ובולטים).
ל"סטפיסגריה" , כאשר אני הייתיMGMהיא לא קיבלה את המלצת
בזמן זה עסוקה בהערכות ולימוד הבואה, והיה נראה לי כי רבים מהסימפטומים שלה התאימו לאלה של הניסוי הרפואי (הפרובינג).
היא קיבלה ב 4.12.96 .BOA 12C בנטילה יומית במשך חודש שלם
הסיבות להתאמת הרמדי:
* האבא החונק הבולע (התמה הנפוצה של חנק בנחשים הרגילים מתבטאת בבואה כתחושה של משהו מהמם תחושת ריסוק שהאדם מוקף או מכותר, שמשהו עוטף אותו וזה משאיר מעט מקום לחוויות אישיות או להתפתחות. הריתוק של הבואה הינו לפיכך ככל הנראה יותר חויה קיומית מאשר רק עור נחש, שהפך להיות תקין ואשר ניתן לסלק אותו).
*הקונפליקט שבין להיות טובה ולהיות חופשיה (לעשות משהו פראי)
*להיות אישה, להיות חופשיה עצמאות תגרום לענישה.
*תחושה שרודפים אחריה (אופיינית לנחשים).
*חלומות על טביעה (כמו הנחש CROT-C )
*קשיי נשימה (תמה אופיינית לנחשים).
*לא להתמודד עם המציאות, במקום זה לבזבז את הזמן עם בעיות אכילה.
*אוכל כתמה של בואה. (חמדנות, קנאה, בליעה, פחד שלא תקבל מספיק{הטמעת המזון נראית כקונפליקט בהתייחסות לבולמיה\אנורקסיה}).
*מה נכון ומה לא נכון. מה טוב עבורי ומה לא טוב עבורי. אני מוגבלת.
* ההזנה בולטת (החוקים שלי מעניקים לי ביטחון).
* רגישות לקור.
* נטיה לברוח לדרום אמריקה , בריחה מהתוחם והמגביל.(CROT-H )
לאחר 5 ימים מהנטילה היא חלמה:
אני נוסעת ברכבי ופונה לכיוון שאסור לי לפנות אליו; המשטרה באה אחרי אך לא עצרה אותי, היא נסעה מאחורי, כמעט כמו מגנה עלי".
דיון: פניה במסע דרך החיים; המשטרה (המערכת החיסונית?) לא מעוכבת, לא מאויימת אלא במקום זה נוסעת לי בתחושה שכמעט מוגנת.
חלום: היה לי קוץ בעקב רגל ימין ואף לא קצין משטרה או אני לא הוצאנו אותו החוצה".
ארנסט אפלי כותב בספרו "החלום ופרושו":" באופן מדהים לעיתים קרובות הכשת נחש מתרחשת בעקב".
הקוץ שבבשר החי, אשר מעכב את דרכה של המטופלת (בחיים), מוסר באמצעות עצמה או באמצעות (פנימית) המשטרה (המערכת החיסונית שזכתה בחזרה ביכולותיה?).
בפגישת ביקורת ב 16.4.97 היא אומרת: "מבחינה פסיכולוגית דברים מסתדרים באיטיות. אני נהנית מעבודתי שוב. אני יוצאת מהבית שוב עם חברים , ואני לא נמצאת כ"כ הרבה בבית. עברתי בחזרה לדירה שלי, ואין לי כ"כ הרבה מגע עם הורי, וזה טוב עבורי.
בעיות האכילה שלי השתפרו מאוד מפעם לפעם. כאשר אני מבחינה שאני מתחילה בקיבעון של הרגלי האכילה שלי אני נוטלת מס' טבליות (גלובולים של הרמדי) וזה חולף במהרה.
פגישת ביקורת 3.3.98
"הפסקתי לקחת את הבואה יומי 12C במאי או יוני 97 בגלל שהרגשתי כ"כ טוב ורציתי לראות כיצד זה יראה ללא תרופות. כל הקיץ עבר ממש טוב, הייתי מלאה באנרגיה. מהסתו ואילך היו לי זיהומים תכופים כמעט כל שבועיים והתחלתי להרגיש צליעה באופן מוזר, לא עלה כלל על דעתי לקחת את הבואה שוב.
בפברואר 1998 הבחנתי שהתחלתי שוב לחשוב על עצמי, ולהתחיל להתעסק עם נושא הרגלי האכילה שלי. זה תמיד סימן אזהרה.
לקחתי את טבליות הבואה שוב באופן יומיומי.
מאז, דברים קורים בצורה נפלאה. האנרגיה שלי חזרה. היו לי גם חלומות אחרים; עד שלקחתי את הבואה היו לי חלומות הקטיים (קדחתניים) מלאים בחוסר שקט, ואז אחרי הבואה חלמתי:"
חלום: אני הולכת לאורך שדה מושלג עם קבוצת אנשים ואני נודדת הרחק מהשביל. אני מאבדת קשר עין עם הקבוצה, אני נלחמת בדרך לבדי. ראשית כל אני מרגישה טיפה אבודה, אבל אז הרגשתי מאוד משוחררת. תחושת השיחרור נותרה אפילו לאחר שהתעוררתי.אני לעיתים תכופות מאוד חולמת כעת שרודפים אחריי.
סצינה שבדר"כ הייתי מפחדת בה: חושך, חדירה לבתים, מערות, יותר לא מפחידים אותי. במקום זה אני מגנה על עצמי ואני תמיד מרגישה מאוד משוחררת ורגועה.תופעת הקדם השתלטות עם נושא האוכל נפסקה מייד לאחר שנטלתי את הרמדי של הבואה שוב. בבית, שיניתי בהקפדה יתרה הכל. לא נותרה אבן שלא הפכתיה. היה לי צורך עז לרוקן הכל.
בימים לא שמחים צברתי כ"כ הרבה. מסרתי חצי מהבגדים שלי.
לרוקן הכל מרגיש לי ממש טוב. יש בי כמיהה לסדר.
ספירת הדם שלי טובה מאוד. במעגל החברים שלי יש לי הרבה חברים גברים. אין לי מערכות יחסים, אבל אני לא ממש מתגעגעת לזה. לפעמים יש לי חלומות אירוטיים.
אני חושבת שהסיבה המרכזית הינה בשל העובדה שאינני מוכנה עדיין לספר למישהו לגבי הדיאגנוזה שלי (שיש לה איידס).
במאי 1999 היא ביקשה משלוח חדש של הרמדי בואה קונסטריקטור. היא חשה באופן כללי טוב מאוד. פיזית, רוחנית, ואינטלקטואלית. ממש כמו שקרה בפעם הקודמת, כאשר היא חשה שמשבר מתחיל ("כאשר אני מבחינה שאני מתחילה להגביל את הרגלי האכילה שלי שוב"),כל שעליה היה לעשות זה ליטול מס' טבליות של הבואה ובמהירות מצבה הוטב.פגישת ביקורת תחילת פברואר 2001
הערת המטפלת: אני קצת בהלם מהפסים על לחייה. סיביל השתנתה מאוד מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה לפני 3 שנים.
הגורם המיידי הינו איבחון של וירוס HPV. היא היתה במשך שנה
במערכת יחסים. "הכל הופך להיות יותר מכווץ, גם במיטה, אני צריכה מרחב סביבי, מרגישה לכודה….. אבל זה כבר היה גרוע יותר…."
"זה תמיד קשור למין, אני כל הזמן נזכרת שיש גבולות, אני חווה את הנשיות שלי בצורה מוגבלת יותר כעת מאשר לפני מע' היחסים.
הרבה אנשים רוצים משפחה וילדים, אני בניתי חומה מסביב לזה, שזה לא בסדר, הייתי מעדיפה להתמודד עם ההחלטה שלי באופן חופשי….
אני כעת נמצאת במע' יחסים, והאדם שאני איתו צריל להתפשר, המיניות שלי מוגבלת, ואני לא חושבת על לבנות משהו ביחד.
מדוע עליי לטרוח ולחסוך כסף מי יודע מה כבר יקרה.
אני צריכה לארגן לעצמי גבולות באזורים חיוביים, אז הצד החיובי מושמט, והצד השלילי מגיע, אני מרגישה שמתיחסים אליי בצורה לא הוגנת….
ויש משהו אחר שאני צריכה להוסיף, אני באמת רוצה להגיע לשיאי בכל הכיוונים…..
כחלק מזוג הכל סגור מידי, צר……
כשמחליטים על חופשה, אני רוצה שתתבצע לפי דרכי.
אני התחלתי לחוש כמיהה לחופש רק מאז שנדבקתי באיידס……
הרגשתי את עצמי מחוץ לחברה, אינני שייכת, משום שאיני יכולה לפנות לחיים באותה הצורה. אנשים דיברו על לאס וגאס, כיצד אדם יכול להיות כה רגוע ושמח. במספר לילות יש בי מחשבה שאולי מוטב היה לו הרגתי את עצמי, אני חוזרת בחזרה אל ביתי משום שאיני רוצה שיהיה איש סביבי.
אני לקחתי בואה במשך שבועיים, וכעת יש לי תחושה של אדישות….
היום חלמתי לראשונה על ניתוח, שלפניו אסור לאכול או לשתות, אבל אני שותה כל הזמן, ובחלום מגיע התור שלי לניתוח רק בצהריים…..
אף על פי כן, אכלתי בחלום, כתוצאה מכך ההרדמה לא עבדה, המרדים היה מקל מעץ שהיה אמור להיות תקוע בתוך הזרוע העליונה.
הם לא הצליחו להרדים אותי…. רציתי שהכל כבר יגמר, אך זה לא קרה. חייכתי לגבי הסיטואציה "לא הצלחתי לארגן את זה, כמה אופייני ! אבל שוב, בגלל האכילה שלי….."
האכילה לא מהווה יותר בעיה. בערבים כשאנחנו שניים…….
אבחנה קלינית: PAP III D וגם זיהום של HPV.
היתה לה פגישה ב 14 לפברואר, שבה היתה צריכה להחליט לגבי הניתוח של הנרתיק….
"אני לא יכולה לסבול זאת שהוא מסביבי, אף אחד, במיוחד גבר, יש לזה קשר לסקס או למין, אולי בגלל שקיבלתי את זה מגבר.
הגברים אחראיים לזה……
מעולם לא כעסתי כהלכה על הבחור שהדביק אותי באיידס, מה גם שהוא לא מוכן להודות!!!
לקחתי את כל האחריות על עצמי.
בזמן הזה תמיד עשיתי הכל נכון אצל כל אחד, ולא הרמתי את חומות ההגנה שלי. עדיין יש לי בעיה לומר "אני לא רוצה לעשות זאת……"
טיפלתי בזה בהקשר לחבר שלי, בגלל שזוהי שאלה של הישרדות…..
זה נוגע לחיי ולבריאותי…..
אני מרגישה יותר טוה ומסוגלת לעמוד על שתי רגליי בגלל ההידבקות באיידס, וגם יש בי התחושה שעלי להילחם על עצמאותי……..
סוף המקרה והפרובינג