מוצג לפניכם מקרה של חתול, שקיבל את הרמדי פיתון בהתבסס על תוצאות הפרובינג
נחנק בידי אימי- ג'אוף ג'ונסון
תרגום: אבישי קמינר
היה לנו מקרה קשה השנה בספרינגפילד, אשר בסופו של דבר הגיב בצורה דרמטית לרמדי חדשה. פאטש היה חתול בצבעים שחור ולבן, בן 3 שנים, אשר ראיתי אותו פעמיים בשל בעיות מינוריות. לא ראיתי אותו לעיתים תכופות והבעלים שלו האמינה בסביבה אורגנית והזנה טבעית וללא חיסונים.
ואז בפברואר 2002 היא הציגה לי בפגישה בת 10 דקות- קשקשים, גרד שמעורר עוד גרד (שופע) ומשיכת ותלישת שיער באזור המותניים והחתול היה מעט מדוכא. רשמתי לו NAT-M אשר לא השפיע עליו כלל. גם לא החוליה החסרה.
אירגנו ייעוץ הנוגע לאישיותו של פאטש.
פאטש, אשר אהב תשומת לב, הוא היה חברותי וביישן. היה לו ככל הנראה פחד ממקומות פתוחים, שהופגן והודגם ע"י כך שכל הזמן חיבק את הגדר שבגינה, ושכב תחת הדברים אם הדבר התאפשר. הוא חי עם אימו אשר שלטה בו במשך כל חייו. אם חתול נוסף הגיע לגינה, האמא רצה מעבר לפאטש, והיתה מבריחה את הפולש. בכל אופן, כאשר היא שבה היא סטרה לפאטש גם כאשר זה היה מתנהג בצורה טובה, למרות שהיא אח"כ היתה מתרפקת עליו ומטפחת אותו.
היתה סיבה אפשרית לדבר. הבעלים של פאטש חשבה שהבעיה התחילה בו ביום שאחיו של פאטש נדרס ונהרג בכביש. זה כמובן, סביר מאוד להניח, הגורם למחלה חמורה. בכל אופן, במקרה הזה האח גר במרחק של 70 מייל, ולא נפגש עם פאטש במשך שנה!
הבעלים של פאטש גילתה את דבר מותו של אחיו של פאטש רק מס' ימים לאחר מכן.
דבר זה הוביל אותי לתת לו פוספורוס. הוא יכול להיות מחפש תשומת לב, כנוע ומפחד ממקומות פתוחים. אבל , באופן מעניין יותר הוא קליירוויאנט ויש לו חיבור חזק מאוד לאח שלו (יאן סכולטן).
הפוספורוס לא עשה דבר. מרשם שני של ליזינום (פחד ממקומות פתוחים, הרגיש את אותו הכאב של אחיו, וקליירוויאנט), ליקופודיום (נשלט, פריחות באזור המתניים,כנוע,פחד ממקומות פתוחים וקשקשים) איגנציה (תמיד שווה לבדוק כאשר אתה תקוע), וסולפור (אתה חושב שלא שווה לבדוק את זה אבל בודק את זה על כל מקרה) לא גרמו לשום שינוי בשום רמה.
פולסטילה היתה כמעט פריצת הדרך.לאחר 200C פאטש הלך לישון במשך יומיים חוץ מלאכול. אבל אז הוא התעורר והעור שלו סירב להשתנות, למרות המשחקים עם הפוטנצים.
הבעלים של פאטש לא התקשרה אליי במשך 3 חודשים. אבל אז היא התקשרה אליי לשאול אם מטפל בהתנהגות יוכל לסווג את הבעיה. היא תהתה האם אימו של פאטש היא מקור הבעיה. "יש להם כזאת מערכת יחסים משונה- הוא לא יודע איפה הוא כשהם ביחד. היא פשוט חונקת אותו. טינג…… זה הזכיר לי פרזנטציה שראיתי בשנה שעברה. בזמנו הייתי משוכנע שזו תוכל להיות התשובה למקרים רבים. אני קניתי את הרמדי מהנואם שהייתי בפרזנטציה שלו, ושמתי אותה במגירה שלי, איפה שנשארה נשכחת עד לאותו הרגע.
האם ייתכן שזהו מקרה של פיתון?
שאנקראן אומר שקליירוויאנט הינו אופייני לרמדיז של הנחשים, ולפיתון יש מס' מאפיינים ייחודיים משלו.
רשמתי לפאטש פיתון 30C.
לאחר 3 ימים קיבלתי טלפון מן הסוג שגורם לנו ההומאופתים להסמיק מחום ועדיין לגרום לקולגות האלופתיים שלנו לחשוש לגבי הביטוח שלהם. "הוא היה מנותק ורחפן ולא ידע איפה הוא נמצא. העיניים שלו גדלו והפכו ירוקות ענקיות ומרחפות".
חודש לאחר מכן עיניו של פאטש חזרו לגודלן המקורי והנורמלי. הוא נשך את אימו פעמיים, ולא היה לו יותר לא גרד ולא קשקשים.
הפרווה של פאטש מבהיקה חודשיים מרישום של הרמדי האחרונה.
את הפרובינג של הפיתון עשתה לפני 3 שנים בריג'יט קלוטצך, וזהו כלי נשק נוסף בארסנל שלנו. בכל אופן, שלא כמו האחרים, זהו נחש שאינו ארסי, ואשר הורג ע"י חנק וריסוק.
התמות המרכזיות של הפיתון מראות שוב כיצד התהליך של הפוטנטיזציה מתמצת את רוחו של החומר. הרוח הזאת אוחזת בנו דיבוק במהלך הפרובינג.
התמצית של הפיתון רג'יה הינו:
שהכוחני והחסר כח קיימים באופן הדדי במערכת יחסים תלותית כאשר הראשון חונק את השני.
הפיתונה תלויה במכרסמים הנטרפים שלה, אך על מנת לנצלם עליה לחנוק אותם.
יש מצב של היצמדות\ התמכרות לבן הזוג שלהם ובמערכת היחסים שבה אחד הינו כוחני, ואחד הינו חסר כח. בני הזוג עשויים לאבד את רגשותיהם, ולקחת על עצמם את אלה של האחר (של בן הזוג). הכוחני מרגיש כלול ביחד בקבוצה ותלותי כמו חסר הכח. לכן, זוהי רמדי שיש לשקול את המתן שלה לשני בני הזוג. הילד עשוי להרגיש מכור לחלוטין להוריו ושעליו לבקר אותם לעיתים תכופות.
יש גם תמונה של מאבקי כוחות בין גבר לאישה.
תיתכן אחריות גדולה מאוד שציפו ממנו עוד בגיל צעיר, או סירוב לקבל אחריות.
תמות נוספות שהופיעו ונכללו:
*הצורך לסבול את הנטל\ משא של האחר ולכן לאבד מהאנרגיה שלך
* תלות באחרים בשביל האנרגיה שלך.
* חוסר יכולת לפעול.
* מרגיש נטוש ונבגד ע"י בני משפחתו.
ישנה רובריקה מעניינת "זרועותיה אינן שייכות לה". זה מצביע על העובדה שהיא אינה יכולה להשתמש בזרועותיה לצרכים שלה, אלא רק עבור אחרים.
* חלומות הכוללים גירושין או בגידה ע"י המשפחה.
הקודם
מוצג לפניכם מקרה שבו ניתנה הרמדי ועבדה
(המקרה כולל גם מעקב דיי ארוך)
מקרה של השמנה
סילביה ה. בת 52 (השם שונה).
טיפלתי בסילביה במשך 3 שנים בהשמנה ובחוליים הנלוים לכך. המקרה שלה התפתח כך:
היא מרגישה שלא מתיחסים אליה ברצינות בעלי הסמכות, איש אינו מאמין שהיא אינה אוכלת הרבה, היא מתגעגעת למשפחתה. היא בת יחידה ומעולם לא היו לה ילדים משלה. יש לה בן מאומץ שהיא במריבה איתו כרגע.
יש לה מע' יחסים מרוחקת עם אמא שלה, אבל מע' יחסים קרובה וטובה עם סבתא שלה, שעזרה לגדל אותה. אמא שלה כל הזמן חולה בשל אמפיזמה (נפחת- מחלת ריאות). אביה לא יכול לסבול אותה. כאשר היא היתה בת 4 הוא חזר ממחנה של שבויי מלחמה והיא ברחה ממנו משום שהוא הפחיד אותה. הוריה התגרשו כאשר היתה בת 9, ואמא שלה התחתנה עם אביה החורג. הוא ניצל אותה, אבל היא שמרה זאת בסוד מאימא שלה ומסבתא שלה. בשנת 1964 עברה הפלה בחודש 5.5 ובשנת 1968 עברה עוד הפלה בחודש 3.5 .
בהריון השני היא סבלה מכאבים אינטנסיביים. היה חשד לדימומים. היא נלקחה לבית החולים, ומאז החליטה שלעולם לא תנסה להביא שוב ילדים לעולם.
היא נטלה גלולות למניעת הריון במשך 23 שנים. לאחר מכן היה לה התפתלות קבועה במעיים והיא כמעט ודיממה למוות. היא הובהלה לבית חולים.
כאשר אביה החורג נפטר בשנת 1983 היא ויתרה על מירוצי מכוניות והיא הפכה להיות חולה מאוד. עלה חשד לתסחיף ריאתי כמו גם התקף לב ובעיות בקיבה. אבל שום דיאגנוזה לא אושרה במלואה (אפילו כאן מעולם לא התייחסו אליה ברצינות- סימפ' היסטריה).
היתה לה שפעת שלא השתפרה. היא חטפה בצקת בכל הגוף, וצברה משקל במהירות מסחררת. אז, היא חטפה פריחה מתחת לשדיים ממש כמו חגורה. כמו כן, היתה לה פריחה מהאנוס (פי הטבעת) אל הואגינה. היו לה גם כמו גושים קשים שדוקרים בידיה וברגליה.
לאחר טיפול שהשתמשו בדם שלה, טיפול באוזון, וטיפול בבלוטת התימוס, העור שלה החל להתקלף 7 פעמים.
בחורף שנת 1985 היא צברה 30 ק"ג (ממשקל 70-75 היא עלתה ל 105 ק"ג ויותר) היא היתה ביאוש מוחלט. היא מאוד נפגעה מההצעה של הרופא שלה שהיא צריכה לעשות הצרת קיבה. היא מעולם לא שקלה את עצמה בשל בושה לעשות זאת מול אנשים אחרים.
כל הרופאים ייחסו את תלונותיה למשקלה.
היא מפחדת מלהיחנק מאמפיזמה כמו אימה. אמא שלה נפטרה מאמפיזמה בשנת 1995. יש לה פחד מעכבישים ואני מניחה שהיא שקלה כ 130 ק"ג. היא מרגישה חלשה ושחוקה. אלרגית ל51 מוצרי מזון. קפה אינו עושה לה טוב. היא אוהבת מזון שומני ומעושן, שוקולד ועוגות.
היא מתקררת לעיתים קרובות. נעשית חסרת נשימה בטיפוס מדרגות ועליה במעלה הגבעה. היא אוהבת ללכת להרים בחופשות שלה. היא אוהבת את הטבע. היא מאוד חיונית ומראה בקלות את ההתלהבות שלה.
היא קיבלה ממני טיפול הומאופתי סדיר במשך 3 שנים, אשר עזר לטפל בכל תלונותיה חוץ מאשר העליה במשקל אשר לא זזה
בתאריך 1/5/2001 היא קיבלה ממני פיתון 200 על סמך הסימפטומים הבאים:
*בושה\ מבוכה לגבי המשקל שלה *הגנה על אחרים אך לא על עצמה
*פחד מלהחנק * דימום כבד באזור הרחם, עם פחד לדמם למוות
* התקשחות של הצוואר *נכונות להראות את ההתלהבות שלה.
פגישת מעקב 6/6/2001:
היא מודעת לתלותיות שלה בבעלה. היא לא רוצה שהוא ייגע בה יותר. יש לה תחושה שהיא נטל\ עול במערכת הנישואין שלה. "אני רוצה להיות אני ולא להיות איך שאחרים רוצים שאהיה". היה לה שלשול רע. היא מודעת לכאבים בקיבה ויש לה הרבה פחות מוקוס בפיה. היא מרגישה רעננה ומלאה בויטאליות במהלך היום, אבל היא עייפה בערב לאחר עבודתה. היא מרגישה כאילו מיסמרו אותה למיטה ע"י כיסויי המיטה.
היא ישנה היטב עד לשעה 04:00. המשך: פיתון 1M
פגישת מעקב 30/6/2001:
היא יצאה לחופשה עם חברה שלה. היא הסתדרה בלטייל ולטפסבמעלה הגבעה בקלות יחסית. כאשר היא הגיעה ליער שבו היו עלים רקובים, היה לה קושי בהסדרת הנשימה.
היא קנתה מגפי צעידה אשר היא היא כבר מידה קטנה יותר, וזאת משום שהנפיחות עברה. המשך: לחכות ולראות.
פגישת מעקב 25/7/2001:
היא יורדת במשקל. ניתן להבחין בזאת משום שהמכנסיים שלה הולכים והופכים רפויים יותר. לבסוף היא שקלה את עצמה. היא ירדה 7 ק"ג (מ 121.8 ל114.8 ). היא מדממת בכבדות בזמן הוסת, וזה מזכיר לה שיש לה הרבה גידולים וגושים ברחם. היא מחליטה ללכת לבית חולים ולעבור כריתת רחם. היא החלימה היטב בבית החולים ונהנתה מכך שמטפלים בה ודואגים לה. היא עדיין דיי חלשה כאשר היא שבה אל ביתה.
המשך: פיתון 10M
פגישת מעקב 7/8/2001:
היא התאוששה במהירות ושבה במהירות לעבודתה. היא השלימה עם אביה הביולוגי ופגשה אותו כל יום ראשון. אביה בהמשך נפטר, והוריש לה קצת רכוש. היא מראה לי כיצד בגדיה הישנים כעת עולים עליה. הכל מספיק גדול. בכל אופן, היא שוב לא מתלהבת לשקול את עצמה.
המשך: לחכות ולראות.
פגישת מעקב אוגוסט 2001:
בתקופה שבין לבין, היתה לה גם אקזמה בראשה. היא המשיכה לרדת במשקלה באופן הדרגתי. התהליך הינו איטי מידי עבורה והיא אינה שבעת רצון מה"צמיגים" שנותרו בבטנה.
היא הבינה שהשומן היה הדרך שלה להגן על עצמה מפני תשומת ליבם של גברים, ולעצור מבעדה מלהיות אטרקטיבית מושכת ומפתה כלפי גברים. היא גם אינה מעוניינת להמשיך בדרכה של אימה בלהוביל גברים. באופן כללי היא מרגישה הרבה יותר טוב מקודם. יש לה גם הרבה יותר ביטחון עצמי כאשר היא מתמודדת עם אנשים בעלי סמכות, ומדווחת שיותר לא צוחקים עליה או מתייחסים אליה שלא ברצינות.
סוף המקרה.