קונסטנטין הרינג (1800-1880)

קונסטנטין הרינג נולד באוסכטז שבחבל סקסוניה, ולמד את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת לייפציג, שם בעצם מתחיל הקשר הראשוני שלו והחיבור להומאופתיה.

בשנת 1821 מתחיל מסע השמצות ענקי כנגד ההומאופתיה והתהליך הזה כבר נמצא בשיאו. אחד מבעלי בתי הדפוס הגדולים מאיים לפרסם ספר, אשר ימוטט סופית את ההומאופתיה.

אותו אדם ניגש לרופא בשם ד"ר רובי (שהיה המורה של הרינג- הסטודנט לרפואה) ומבקש ממנו שיפרסם ספר שיסתור כליל את ההומאופתיה, ושיהיה בעצם המקור הסופי להפלתה ודעיכתה.

ד"ר רובי, שהיה אדם עסוק, מעניק את עבודת המחקר והבדיקה לתלמידו המצטיין והמסור- קונסטנטין הרינג, שנענה לאתגר.

הרינג מתחיל לחקור ברצינות את ההומאופתיה הקלאסית.  הוא חוקר את כל כתביו של האנמן, ועובר על עבודותיו ומחקריו.  לוקח להרינג שנה שלמה להגיע לעומקם של דברים ולגבש דעה מוצקה בכל הקשור לשיטת הריפוי החדשה של האנמן-ההומאופתיה.

לקראת סיום עבודתו, קורא הרינג את המטריה מדיקה של האנמן ואת הניסוי (פרובינג) שהוא ערך על הכינין (צ'ינצ'ונה).

הרינג מחליט לשפוט א ההומאופתיה על סמך התוצאות, ולא רק על סמך מה שכתוב.  הוא מחליט לבצע את הניסוי של האנמן על מנת לראות אם יש בו בכלל שמץ של אמת.

הרינג עורך את הניסוי ומגלה שהוא מדויק, ממש כפי שתיאר אותו האנמן!  הוא מבין שיש אמת בכל מה שהאנמן כותב, ולכן הוא חוצה את הקווים תוך שהוא טוען שההומאופתיה היא אמיתית.

כמובן שספרו של הרינג מעולם לא פורסם (מכיוון שהוא החטיא את המטרה!).

הרינג ממשיך את לימודי הרפואה שלו, ובשנת 1824 הוא חותך גופה, ובטעות הוא גם חותך את אצבעו.

הרינג יודע את המשמעות של חתך זה, שעלול לגרום לו לנמק ולמוות, והוא מחליט להתייעץ עם האנמן.  האנמן מציע לו ליטול ארסניקום, ותוך זמן קצר מה שהפך לכמעט נמק, נעלם ומבריא! זה עבד!!!

בעקבות המקרה הזה מחליט הרינג לעשות את השינוי הסופי והוא נוטש את עולם הרפואה ועובר ללמוד הומאופתיה.

בשנת 1833 הוא מגיע לפילדלפיה שבארצות הברית, שם הוא מייסד את בית הספר להומאופתיה שבאלנטאון .

בהקדמה לספרו כותב הרינג:" היה עלי את כל שבימי חיי, ולא לקבל דבר כאמת, אלא אם הגיע להוכחה מדעית לנכונותו, אלא אם הוכח כי הוא לא מצליח לרפא".

מה שהוא אומר- אני מאמין במה שנכון כל עוד לא יוכח אחרת.

בהמשך, הרינג עושה מחקר ומעוניין לבצע פרובינג מנחש השורוקוקו (לכזיס מוטה).

הרינג כל כך מתלהב ולוכד את הנחש, עד שהוא לרגע לא שם לב, והנחש מכיש אותו- וממצב זה עד יום זה, לא היתה דרך חזרה, ומי שהוכש היה מת מההכשה!

הרינג, נלחץ מהסיטואציה, והוא נוטל את כל מלאי הרמדיז שבידיו ובולע מהר.  הרינג שורד את ההכשה הקטלנית.

הוא נרדם למשך 48 שעות ולאחר מכן מתעורר לחיים. לאחר שהוא מתאושש, הוא מבצע את הפרובינג של לכזיס.

הרינג היה אחד ההומאופתים המובילים אשר לקח את ההומאופתיה צעד אחד קדימה. הוא היה החלוץ בתחום של  עריכת  פרובינגים מנוזודות (שהן הפרשות פנימיות וחולניות של הגוף), ובזכותו הרבה מאוד רמדיז יצאו לאור:

הרמדיז שעשויות מ: שחפת, עגבת, מרקמה סרטנית, מריר של כלבת ועוד…

 

הרינג הבין שכל מה שיש בו כוח הרסני גדול, הוא למעשה בעל פוטנציאל אדיר של כוח לריפוי.

הרינג ממשיך ומקים ב 1845 את בית הספר להומאופתיה בפנסילבניה שבפילדלפיה.

בכניסה לבית הספר הוא כתב: " לכו בדרך האמת".

אחת התרומות החשובות ביותר של הרינג בהומאופתיה הקלאסית היא התובנות שלו לגבי כיוון הריפוי- משהו שעדיין לא היה סגור וברור לחלוטין בזמנו, והוא הוציא זאת לאור בצורה יפה, פשוטה וקלה להבנה.

"חוק הריפוי של הרינג" תהליך הריפוי של הגוף מתחיל מן הפנים אל החוץ, מלמעלה למטה, מאיבר חשוב יותר לאיבר חשוב פחות מן המרכז כלפי חוץ.

הסימפטום האחרון  שהופיע, יהיה הראשון להיעלם תוך כדי חזרה לאחור של תחלואי האדם על פי ציר הזמן ולפי סדר החשיבות.

(היעלמותם של הסימפטומים היא הפוכה לסדר הופעתם. האחרון יעלם ראשון וזה שלפניו יעלם שני וכן הלאה… בצורה הפוכה לפי ציר הזמן והמחלות שהופיעו בכל נקודת זמן).

הקודם הבא

 

 

 

 

 

קלמנס וון בונינגהאוזן (1785-1864)

בונינגהאוזן הוא בן למשפחת אצולה הולנדית ומשפחה בעלת מורשת צבאית מאוד בולטת. בונינגהאוזן שירת הרבה מאוד שנים בצבא ההולנדי עוד בזמנים בהם הולנד היתה אימפריה במזרח הרחוק.

עם פרישתו מהצבא הוא עובר לגור בפרוסיה שבגרמניה, והוא מתחיל להתעניין בחקלאות ובוטניקה.

הוא מייסד את הארגון החקלאי הראשון באזור מגוריו, ובשל כישוריו המשפטיים בתור משפטן, הוא מטפל בכל נושאי החקלאות הרלוונטיים לארגון שייסד.

בונינגהאוזן הרבה לנסוע ולתור באירופה, והוא חקר הרבה מאוד צמחים בשל קרבתו וחיבתו לנושא הזה.

בשנת 1827, בונינגהאוזן חולה במחלת השחפת, והוא מטופל על ידי מיטב הרופאים במשך שנה שלמה, אך כל זאת ללא הצלחה!

המצב שלו הולך ומידרדר, ולכן הוא שולח מכתב בהול לעזרה מאחד הבוטנאים שהכיר והיה במקרה גם הומאופת.

הבוטנאי החל לשאול אותו כל מיני שאלות ועוד פרטים על מחלתו, ולאחר קבלת תשובות לשאלות הותאמה לו הרמדי פולסטילה, שיצרה אצלו שיפור ניכר לטובה, ומצבו הבריאותי החל משתפר עד להחלמתו ממחלת השחפת.

בעקבות השינוי המדהים שהוא עבר, מתחיל בונינגהאוזן להתעניין בהומאופתיה הקלאסית, והוא מתחיל לנבור בהומאופתיה ולהיכנס בעובי הקורה של שיטת הריפוי החדשה הזו.

בונינגהאוזן החל לעניין רופאים בטיפול באמצעות הומאופתיה קלאסית, ולאחר שאלה הביעו את התנגדותם, הוא החל ללמוד הומאופתיה.

הוא לומד הומאופתיה קלאסית ביחד עם עוד 2 רופאים. התהליך היה עבורו ארוך, קשה וסיזיפי.  בונינגהאוזן לומד גם הומאופתיה וגם במקביל,לימודי רפואה.

בשנת 1830 בונינגהאוזן מתחבר להאנמן, ויוצר עימו קשרים אישיים חזקים, הוא בעצם נצמד אליו והם עובדים ביחד בתקופה זו.

בונינגהאוזן כותב עבודות וספרים של האנמן עצמו וגם פרובינגים וגם מתעד את המקרים מהקליניקה.

בונינגהאוזן כותב ספרי מטריה מדיקה, שיכנע תלמידים רבים שהיו דמויות חשובות בהמשך הדרך וההיסטוריה של ההומאופתיה, לבוא וללמוד הומאופתיה, כאשר שניים מהם הופכים להיות הומאופתים מובילים.

בשנת 1843 זוכה בונינגהאוזן סוף סוף לתעודת הרופא שלו שמאושרת ע"י פרדיננד המאשר לו לעסוק ברפואה.

לבונינגהאוזן נולדו 7 ילדים והוא מסיים את חייו בשנת 1864 והוא בן 79.

הקודם הבא

 

 

 

 

 

 

ההומאופתיה הקלאסית נוסדה ע"י רופא גרמני בשם סמואל האנמן.

ואלה תולדות חבלי הלידה של ההומאופתיה הקלאסית- שיטת הריפוי שרבים בזים לה, אך יתרה מזאת, רבים חוששים ממנה.

סמואל האנמן (1755-1843)

האנמן נולד בחבל ארץ סקסו בגרמניה ב 10.4.1755

האנמן האב, והשפעתו על סמואל האנמן

אביו של האנמן שהיה צייר פורצלן, היה איש פשוט ומאוד מיוחד. הוא היה האדם שעודד את האנמן הצעיר לפתח את חשיבתו, לבצע חשיבה ואבחנה מבדלת ותירגל אותו היטב לקראת המשך דרכו בחיים.

אביו של סמואל האנמן ראה בבנו את הפוטנציאל העצום הטמון בו, ולכן ראה זאת כמשימה חשובה לפתח את חשיבתו של בנו על מנת שזה יממש את הפוטנציאל הגלום בו.

הוא נותן לו כלים לפיתוח החשיבה גם רגשית גם מנטאלית וגם פיזית. הוא מעודד את האינטליגנציה של האנמן הבן, שנחשב ואובחן כילד פלא מוכשר בזמנו.

הכישרון והפוטנציאל יוצאים לאור

סמואל האנמן היה ברוך בכישרון רב.  הוא שלט ב7 שפות שונות מגיל צעיר, וזכה במלגות ללימודי רפואה.

את לימודיו הוא סיים בגיל 24 והחל לעסוק ברפואה.  בנוסף הוא גם למד כימיה, ולפרנסתו עסק גם בשיעורים פרטיים ובתרגום ספרים.

אחד המשפטים החזקים ביותר שאותם קיבל ושינן והעביר האנמן גם לבאים אחריו היה משפט שלימד אותו אביו:

"העז לשאול, העז להיות חכם".

במשפט מפתח זה, טמונה הסתכלותו הייחודית והאופיינית של סמואל האנמן- לא לקבל שום דבר כמובן מאליו או כאמת מוחלטת! תמיד לבדוק את הדברים עד הסוף!

 

 

האנמן וחיבורו לעולם הרפואה

במהלך שנותיו כרופא, מוצא עצמו האנמן מתוסכל ביותר.  הוא מסייע לחוליו כפי שלמד ועושה את המיטב על מנת לרפא את חוליו ומטופליו, אך הוא מגלה שככל שעובר הזמן לא רק שאינו מצליח לרפאם, אלא ההיפך הוא הנכון- הוא רק מחמיר את מצבם הבריאותי.

האנמן מבין שרב הנזק על התועלת, והוא מגיע למצב שבו הוא מחליט לנטוש את עולם הרפואה על מנת שלא להזיק יותר למטופליו.

הוא עובר לתרגום של ספרים בפיזיקה וברפואה ומזה הוא מתפרנס.

בגיל 27 מתחתן האנמן והוא מביא לעולם 11 ילדים.  למרות שעול הפרנסה נופל עליו והוא מאוד קשה, הוא לא חוזר לעסוק בפרקטיקה של עולם הרפואה.

הפרנסה מתרגומים היתה מאוד קשה ומתסכלת עבורו.  האנמן רוצה מאוד ומנסה למצוא דרך אחרת שבה ניתן לעזור לחולים ולרפאם אך ללא כל הצלחה מרובה.

בשל תובנותיו העצומות, הקפיד האנמן על היגיינה אישית, ספורט ופעילות גופנית כדרך חיים. הוא מבין זאת מתוך כתביהם של אריסטו היפוקרטס ואפלטון. הוא מבין זאת עוד מגיל צעיר ומקפיד על אורח חיים פעיל ובריא.

האנמן יוצא כנגד עולם הרפואה

באותה התקופה ההיגיינה לא היתה בראש סדר החשיבות של האנשים, ולכן אין זה פלא, שבשל היעדר היגיינה אישית, היו הרבה מאוד מחלות זיהומיות שהיו מתפשטות ומתפרצות ומכות לא רחם באוכלוסיה שהיתה בורה בכל הקשור לנושא זה.

ב 1972 נפטר קיסר אוסטריה, לאחר שטופל על ידי טובי הרופאים בממלכה אשר בעצם במו ידיהם הרגו אותו!  כיצד? הם פשוט ביצעו בו הקזות דם.

חשוב להדגיש כי הקזות הדם בתקופתו של האנמן היו בעצם שפיכת דם בכמויות של תרומת הדם של ימינו אנו (אבל להבדיל, נשפך לרצפה ללא כל שימוש חוזר ומועיל), אך כל זאת נעשה כאשר החולה כבר בשלבים מתקדמים לקראת מותו, וההקזה רק מזרזת את בואו של שר המוות.

האנמן, אשר הבין מה באמת קרה, ואשר ידע כי ניתן היה למנוע את מותו של הקיסר (שדימם למוות), יוצא במאמר קשה התוקף את שיטת הקזות הדם וקורא לרופאים להפסיק להשתמש בשיטה זו כדרך לריפוי.

הוא ממשיך להיות מתוסכל וממשיך לחפש את הדרך האלטרנטיבית שתביא מזור לחוליו.

על כינין, תובנות והומאופתיה גם….

בגיל 36 חל מפנה גדול מאוד בחייו של סמואל האנמן.

האנמן מתרגם את המטריה מדיקה של קולן, שם הוא מדבר על הכינין ועל תכונותיו האנטי מלריות, המסייעות בטיפול נגד מחלת המלריה.

במאמר שתירגם הושם דגש על המרירות, והאנמן ניסה להבין משום שהכיר עוד צמחים מרירים. במאמר סופר גם על עובדה מעניינת שבה כל מי שבא במגע עם אבקת הכינין, גם אם היה בריא, פיתח תסמינים של מלריה.

האנמן קורא את זה ומחליט לבחון זאת בעצמו.  הוא לוקחאת החומר העשוי מקליפת עץ הצ'ינצ'ונה (כינין) ונוטל אותו בצורה מדוייקת ומתעד את מה שעובר עליו.

מאותו הרגע החל האנמן לפתח סימפטומים של הרעלה שדומים מאוד לאלה של המלריה. הוא סובל מחום גבוה שילשולים הזיות, ולמעשה הוא כמעט והורג את עצמו בתהליך הניסוי הקליני הזה.

הוא מבין שהוא פיתח סימפטומים של מלריה, אך הוא מעולם לא חלה במלריה. בנקודת זמן זו, הוא מתחיל להבין את העקרונות של השיטה אותה הוא יפתח ויבחן במשך שנים- הומאופתיה קלאסית

הומאופתיה קלאסית באה לעולם

כאן מגיעה התפנית בעלילת חייו של האנמן.  הוא סוף סוף מצליח להבין משהו שרבים לפניו לא חשבו עליו ולא הבינו אותו.  הוא מגלה את החוק המרכזי של שיטת הריפוי שהוא מייסד בהמשך, הומאופתיה קלאסית. הוא מבין את העקרונות של חוק הדימיון שאומר דומה בדומה ירפא, והוא מתחיל להקדיש את מיטב זמנו ומרצו למחקר ופיתוח בן 50 שנה של הומאופתיה קלאסית.  להביא בריאות ומזור לכמה שיותר אנשים.

מהר מאוד, האנמן קולט גם את נושא הדילול- שתפקידו גם למנוע את ההרעלות הקטלניות, והוא מתחיל לשלב את כל בני משפחתו כולל אשתו, ילדיו, חבריהם, מכריו ובני משפחתו בניסויים שהוא עורך על תרופות נוספות.

הוא בעצם מגייס את כל מי שמוכן להצטרף ולהיות מעיין שפן נסיונות שלו.  כמובן, שגם הוא, משתתף פעיל בכל ניסוי וניסוי שנערך.

שיטת הטיפול והריפוי המהפכנית שלו יוצאת לדרך- הומאופתיה קלאסית אינה עוד בגדר ניסוי תמים, היא מתממשת והופכת למציאות! נערכים עוד ניסויים ועוד תוצאות מצטברות כולל עדויות- והאנמן מתחיל לייסד את החוקים והכללים של ההומאופתיה, כפי שהוא מתבונן וצופה בהם כמתבונן הבלתי משוחד.

 

האנמן מתפרסם בזכות ההומאופתיה

בשנת 1800, מתפרצת מגיפת השנית (סקרלטינה) באירופה, והאנמן שכבר חשף וגילה את הרמדי ההומאופתית הנפלאה לטיפול במחלה זו- הלא היא בלדונה, נותן אותה לחולים, ובכך מצליח להציל הרבה מאוד אנשים מאימתה של המגיפה.  מעטים היו האנשים שלא הצליחו להירפא.

פתאום, יוצא שמו של האנמן למרחקים והוא זוכה לתהילה בזכות שיטת הריפוי שייסד- הומאופתיה קלאסית, ובזכות צניעותו וענוותו. ההומאופתיה לפתע זוכה לחשיפה מאוד גדולה ולרגעי תהילה מופלאים. הומאופתיה אינה עוד פיקציה, היא מציאות שעולה על כל דימיון, הומאופתיה מרפאה מחלות ומגיפות והיא כאן כדי להישאר.

השינוי הגדול במעמדו של האנמן היה פתאומי ומפתיע. לפתע הוא זוכה לתהילה גדולה כמרפא גדול והומאופת דגול, השיטה שייסד- ההומאופתיה עובדת מעולה ומצילה חיי אדם רבים, אך הוא נותר חסר פרוטה ועני מרוד. למרות שלא היה לו כסף הוא חילק את הבלדונה בחינם לכל דורש. זה היה אולי הדבר שייחד את האנמן ממטפלים אחרים בני זמנו. הוא האמין בהומאופתיה, הוא האמין בתוצאות וראה אותן במו עיניו, אך הוא גם ידע לשמור על פרופיל נמוך צניעות ודרך ארץ, למרות ההצלחות שהוא משיג באמצעות הומאופתיה קלאסית.

לכן, אין ספק שרוחו הגבוהה של האנמן ונחישותו לסייע לאנשים, היא זו שהובילה אותו בנתיב לקבלת התהילה וההכרה.

בשנת 1810 כותב האנמן את המהדורה הראשונה של האורגנון של אומנות הריפוי, שהוא ספר הערונות והפילוסופיה של ההומאופתיה הקלאסית. בספר זה הוא כותב לראשונה על חוק הדימיון, חוק המנה הבודדת והפרובינג (הניסויים שנערכו על אנשים בריאים על מנת שיוציאו סימפטומים חולניים של החומר ההומאופתי הנבחן). כעת, הומאופתיה קלאסית מתחילה לצבור פופולריות ותאוצה בקרב מקורביו, ויותר ויותר אנשים מצטרפים אליו מתוך כוונה ללמוד הומאופתיה, להפנים הומאופתיה ולטפל באמצעות הומאופתיה קלאסית.

בשנת 1814 מקים האנמן את איגוד הנסיינים, אשר דואג לכל הנסיינים שלו.  הוא דואג להם שיהיה להם כסף, שיהיו מבוטחים והוא שומר עליהם ודואג לזכויותיהם.

ב1813 פורצת שוב מגיפה.  הפעם זו מגיפת הטיפוס שפוגעת בצבא נפוליאון שחוזר מרוסיה ונושא עם חייליו את המגיפה הקטלנית. גם הפעם יוצא האנמן לעזרה וההומאופתיה מתגלה בגדולתה שוב! הוא מרפא את החולים בזכות 2 הכנות הומאופתיות (רמדיז) מרכזיות שנקראות בריוניה ורוס טוקס הניתנות בצורה הומאופתית לכל מי שסובל מהמגיפה, ומצליח לרפא אותם.

הריפוי שמתרחש בעקבות הטיפול ההומאופתי וההכנות ההומאופתיות היה כה חזק מהיר ודומיננטי, עד כי שמו יוצא למרחוק בכל רחבי אירופה, והאנמן שוב מתפרסם בזכות יכולות הריפוי שלו ובזכות שיטת הריפוי המופלאה שפיתח -הומאופתיה קלאסית.

הנפילה והתקומה של האנמן וההומאופתיה

האנמן ממשיך לעבוד במחקריו, ובשנת 1820 הוא נאסר ונשלח לכלא. כעת הוא מקבל הודעה כי עליו להפסיק לעסוק בהומאופתיה.  הרופאים מתחילים להילחם בו בשל קינאתם וגם בשל פחדם משיטת הריפוי החדשה והלא מוכרת הזו, שמאיימת מאוד עליהם ועל מעמדם הכלכלי.

האנמן נכלא ומוכנס לכלא הגרמני בו הוא שוהה  במשך שנה וחצ עד שמגיע השיחרור.

עם שחרורו, לוקח אותו הנסיך פרדיננד תחת חסותו לנסיכות שלו, ומאפשר לו לעסוק במחקר ועבודה בהומאופתיה קלאסית וגם כמובן בלימוד של הומאופתיה קלאסית בנסיכות שלו.

כך, זוכה שוב סמואל האנמן, להכרה באירופה ובעולם. אנשים לפתע שוב עולים אליו לרגל, על מנת שיוכלו להכירו וללמוד אצלו הומאופתיה.

כתיבת הספר "המחלות הכרוניות" והפיתוח של המיאזמות

בשנת 1830 נפטרת אישתו של האנמן, ג'ואנה, והולכת לעולמה.

באותה התקופה, כותב האנמן את אחת מיצירות המופת שלו "המחלות הכרוניות" והוא מבין שיש 2 סוגים של מחלות: אקוטית וכרונית.

כמו כן, הוא מצליח לסווג את האנשים לפי הצורה שבה באה לידי ביטוי אצלם המחלה (הנטיה התורשתית) הוא קורא לזה מיאזמות.

הוא מבין שיש אנשים בעלי נטייה פסורית (תקווה), ואילו אחרים הם סיקוטיים (הסתרה) או סיפיליטיים (הרס עצמי).

בכך, משלים האנמן מעגל שלם של תובנות, שהן אבני היסוד והבסיס בפילוסופיה של ההומאופתיה, וכך הופכת  הומאופתיה קלאסית בצורה רשמית לשיטת ריפוי מבוססת על רעיונות ועקרונות.

בשנת 1831 פורצת מגיפת כולירע במערב רוסיה. האנמן שוב נרתם במאבק לטיפול ומיגורה של המגיפה והוא מוצא מייד 3 הכנות הומאופתיות (רמדיז) שמטפלות ומרפאות את החולים במגיפה.  האנמן משתמש בהומאופתיה ברמדיז: קופרום, ורטרום אלבום וקמפורה, כרמדיז העיקריות לטיפול וריפוי מגיפת הכולירע.

בשנת 1833 פותח האנמן את בית הספר הראשון להומאופתיה קלאסית בעיירה לייפציג שבמזרח גרמניה.

המעבר לצרפת והנישואין למלאני

בשנת 1834 עובר האנמן לצרפת, שם הוא פוגש את מי שתהיה רעייתו בהמשך, הגב' מארי מלאני, שהיתה אוהדת של האנמן וגם אשת האצולה האריסטוקרטית.

מלאני התעניינה מאוד בהאנמן במחקריו, בעבודתו וכמובן איך לא?! בהומאופתיה.  לאחר שלושה חודשי היכרות הם מחליטים להתחתן.

מלאני, היתה אישה מאוד אינטליגנטית, בעלת מוח חד שנון וחריף. בשל יכולותיה, האנמן נותן לה לתרגם את המהדורה הרביעית של האורגנון.

מרגע שהתחתנו, הופך סמואל האנמן מאיש אביון ועני, לאיש בעל אמצעים, ואשתו החדשה מלאני, בהחלט מלמדת אותו להנות ממנעמי החיים הטובים. המהפך הכלכלי הזה מאפשר לו להמשיך לקדם את ההומאופתיה, שמלווה אותו כל חייו.

הוא מחליט שהוא לא יכול הוא לקפוא על השמרים, והוא מפתח שיטה חדשה לדילול וניעור שהיא שונה במקצת ממה שהיה מקובל עד כה, ואולי אף מהפכנית בתפיסתה.

האנמן פיתח את דילול הLM (דילול  גבוה מאוד אחד לחמישים אלף, עם מעט מאוד ניעורים), הומאופתיה הופכת להיות העבודה הראשית שלו.

מעתה, הוא חי ברווחה כלכלית, נחשף לאריסטוקרטיה הצרפתית ולשקט והנחת הנלווים לרווחה כלכלית שכזו- החיים הטובים.

מלאני היתה כה נלהבת מעבודותיו של האנמן, עד שגרמה לו ללמד אותה הומאופתיה קלאסית, והיא בעצם עבדה איתו  בקליניקה וטיפלה בהומאופתיה במטופלים שהגיעו אליו לקליניקה.

מלאני טיפלה בעניי העם בהומאופתיה בחינם (מה שהיה נדיר מאוד בתקופתה). האנמן ומלאני עובדים ביחד ובשיתוף פעולה והרמוניה יוצאת מן הכלל.

 

בשנת 1843 נפטר סמואל האנמן בשיבה טובה, והוא בן 88.

לפני מותו, כתב האנמן את המהדורה השישית של האורגנון והוא משביע את מלאני שלא לפרסם אותו, עד שהדור יהיה בשל לכך.

המהדורה השישית של האורגנון מתפרסמת רק בשנת 1921,  ע"י הבן של בונינגהאוזן (שהיה תלמידו של האנמן).

ההישגים של סמואל האנמן

האנמן הניח את היסודות לפרמקולוגיה- הוא היה הראשון שהכין תרופה בצורה שיטתית.  טרם תקופתו של האנמן, כל תרופה היתה מבוססת על ספקולציות, לא היתה מעורבת קבוצת ניסוי כשם שעשה האנמן.

אבל למרות כל זאת, אין כל איזכור של ד"ר סמואל האנמן בדפי ההיסטוריה של הרפואה והישגיו גם בתחום זה.

האנמן חשף את כוחות הריפוי שיש בחומרים ובצמחים אשר אף אחד לא ניסה או בחן לפניו.

הדילול והניעור ההומאופתיים של האנמן באו במטרה למנוע תופעות לוואי.

האנמן הניח את היסודות להבנה של מחלות כרוניות ומחלות אקוטיות.

האנמן גילה ופיתח את המיאזמות והוא אף הצליח לטפל ולרפא חולי נפש באצעות הומאופתיה (הוא הראשון שניסה והצליח).

האנמן גילה את חשיבות ההיגיינה האישית, הדיאטה, תנאי המגורים והאכילה הנכונה.

הבא