הומאופתיה קלאסית ותורת החותם
משחר קיומו של האדם, הוא מחפש לעצמו משמעות. משמעות עמוקה לקיומו, משמעות עמוקה לעצם היותו פה, ודיני דינים לעצמו- מדוע מופר אצלו האיזון הפנימי והוא נהיה חולה.
הכול היה בסדר כל זמן שאדם וחוה חיו בגן העדן, חסו בצילם של העצים וחיו בשכנות וחסו תחת כנפו הסוככת והמגנה של אלוהים. החיים שלהם היו נעימים שלווים ורגועים, חיים קלים וטובים.
אבל…. כל דבר טוב, סופו להסתיים, ולאחר המעידה הגדולה של אדם וחווה הם מגורשים מגן עדן ואז הכול מתחיל להסתבך.
כעת, נתונים בני האדם תחת חסותו ולחסדיו של האל, צועדים בחום ובקור על האדמה ועל כל מה שחי, צומח ופורח בה.
כעת הם נאלצים לשרוד על מנת להצליח לחיות, ובעצם ניכר כי כל הגלגל התהפך להם לחלוטין.
מחיים טובים ושלווים, הפכו חייהם לחיי הישרדות שלא לומר סיוט עבורם, וכל זאת תחת קורת הגג של אבא אלוהים ואיתני הטבע הנשמעים לו בצייתנות.
אין טוב יותר מסיפור הגירוש של אדם וחוה מגן העדן, על מנת להמחיש לנו את העוצמה שיש למילה הכתובה, כמו גם את העוצמה שיש לה ואת ההשלכות שלה באשר לטבעו של המין האנושי. האדם על פי הנצרות, נולד משחר קיומו בחטא- החטא הקדמון של אדם וחוה.
ביהדות ישנם אזכורים רבים של עשה ואל תעשה ועל מה שנתפס בעיני האל כחטא- שבמובן החברתי מתורגם לסטייה מהנורמה החברתית הקיימת.
כעת, דמיינו לעצמכם את ההשלכות, לא של מילה- שיש לה זמן מרחב ואפילו משקל, אלא את כוחה של המחשבה של המוח האנושי.
אין לה מסה או משקל, היא נעה במהירות האור וגורמת להרבה מאוד תגובות וריאקציות, חלקן כימיות הבאות לידי ביטוי ברגשות שונים (שמחה, עצב אושר ועוד..) וחלקן באות לידי ביטוי בתגובה של אותה התחושה או הרגש שזה עתה נחווה על ידינו.
דמיינו איזו עוצמה יש למחשבה אחת- שאין לה לא מסה ולא משקל, אין לה זמן ספציפי או מרחב אלא רק מקום אחסון במוחנו ששולף אותה בנסיבות מסוימות (או שמא ארעיות?).
מכל אלה קל מאוד להבין שאנו מושפעים מגורמים רבים מאוד בחיינו, חלקם חיצוניים וסביבתיים וחלקם לגמרי פנימיים מנבכי נפשנו או מהשפעות של אירועים חיצוניים שונים המשפיעים עלינו. כל אלה עם הזמן משרתים אותנו נאמנה (אך לרוב לא) כמעיין מנגנונים ייחודיים, שהופכים אט אט לדפוסים. לדפוסי ההתנהגות שלנו.
חלקם אף הופכים למעיין מנגנוני הגנה תמימים אך משוכללים של מוחנו, אשר רכש וצבר ידע וניסיון, ובעצם מנסה להתוות לנו את הדרך הנכונה שבה ניפגע או נסתכן כמה שפחות. הוא מנסה להקטין לנו את הסיכונים האפשריים לפגיעות שונות, בין אם הן פיזיות, נפשיות או מנטאליות.
כעת, אנחנו באמת מוכנים לאתגרים העומדים בפנינו, ועל סמך ניסיוננו מן העבר, אנו פוסעים בדרך ייחודית התואמת למנגנון המיוחד שלנו.
כעת, אין לנו ספק כי אנו מושפעים, אך גם משפיעים. לכל מילה שיוצאת מפינו יש משמעות ומטרה, והיא ללא ספק נועדה להגיע לאוזן הנכונה על מנת להשפיע ולשנות מומנטום או לדחוף ולהניע תהליך כלשהו, לדכא מישהו או לדרבן ולאהוד מישהו ועוד כהנה וכהנה…..
ההשפעות השונות, בין אם הן סביבתיות ובין אם הן בתחום של מערכות יחסים הבין אישיות, ללא ספק נחקקות אצלנו אי שם במוח, ומשמשות ככלי שרת את הכוח המניע שלנו שהוא חלק ממנגנוני ההגנה שלנו- התת מודע!
כל פיסה אפשרית נצרבת מאוחסנת, מקוטלגת היטב (למקרה הצורך של שליפה מהירה) ומתויגת, והיא תשמש אותנו בהמשך הדרך.
היא לא במודע שלנו, אלא באותו תת מודע נסתר שכפי שצוין לעיל, המשרת אותנו בנסיבות השונות.
כעת נשאלת השאלה: "כיצד כל זה מתקשר בעצם לתיאוריית החותם ולהומאופתיה?"
שאלה מצוינת, שמייד תקבל מענה.